|
6/2/2002 23:12
|
אמא של איתי
|
מאת:
|
|
אתן פשוט מדהימות-תודה :)
|
כותרת:
|
אני רוצה להגיד לכן שהופתעתי ביותר, גרמתן לי פתאום לנשום.להבין שאפשר לספר ולקבל חיזוקים גם מאנשים שאני לא מכירה. כשחזרתי מהעבודה הצצתי בפורום ולא ממש ציפיתי לתגובה אולי לאחת או שתיים ופתאום קיבלתי מבול של תגובות מנשים שאני מסוגלת לאהוב בשניה,מורגשת נתינה אמיתית וזה עשה לי כיף ,נתתן לי להרגיש חזקה באמת ולהבין שאני מצליחה בכל זאת לצוף על פני המים. אפילו הגדלתי ראש והרשיתי לעצמי להתפנק עם מסאג' של שעה וחצי (כרגע חזרתי משם) ואני מרגישה שהנה אני נכנסת למיטה ונרדמת בלי בעיה. אני יודעת שמחכה לי עוד דרך ארוכה, עם הרבה דמעות ובסוף אני מאמינה שגם חיוכים . מעודד אותי לשמוע שזה לא הסוף אלא שזו התחלה של משהו חדש.אני יודעת את זה , אבל ברגע שאת שומעת את זה מעוד מקורות זה אפילו נראה אמיתי. אף אחד לא יודע מה צופן לו העתיד מה שנותר זה רק לקוות שהוא יהיה יותר טוב. אני באמת מחפשת עזרה מקצועית שלא תעלה הרבה כסף משום שזה גם כן תחום רגיש נכון להיום.ודרך קופת חולים ביררתי אתמול, קבעו לי תור לעוד חודש לפגישת היכרות והטיפול רק יתחיל בעוד כ- 6 או 8 חודשים (אמיתי לחלוטין) שאלת מה עושים אנשים שנמצאים במקרים קשים יותר משלי והתשובה היתה:לכי להתלונן במשרד הבריאות, אין לנו כח אדם - נדהמתי והבנתי שאני צריכה לחפש אלטרנטיבות אחרות.חשבתי על מדיטציה או משהו בסגנון.יש למישהי רעיון? אני מתגוררת באזור פתח תקווה. אני מודה לאלוהים על המתנה היקרה שנתן לי ואני יודעת שממקרים כאלו יש רק לגדול . לאחר שקיבלתי תגובות כה חמות מיכן הבנתי את המשמעות שלקבל תשובה לשאלות שנשאלות כאן בפורום,והחלטתי להפסיק להיות משתתפת סמויה אלא כן להעביר מהידע ומהנסיון שלי אליכן. תודה מקסימות, לילה טוב, אמא של איתי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|