הודעתך נגעה מאד לליבי. אין לי עצות פרקטיות להתמודדות. האמת? נראה לי שאת עושה כל שניתן. את נשמעת לי אדם חזק וחושב, ואמא נהדרת לאיתי. רציתי רק להאיר --- נקודות שהתייחסת אליהן: את כתבת שאת צריכה להתמודד לבד עם הכל - עם השן הראשונה, עם היום הראשון במשפחתון, עם מחלות הילדות של איתי, ורציתי להזכיר לך, שיחד עם זאת, את גם זוכה לחוות איתו את החיוך הראשון, את המילה הראשונה, לשמוע אותו קורא לך "אמא", לעשות איתו את הצעד הראשון, לשמוח ביום ההולדת הראשון, ואת יודעת מה? גם להיות איתו בבקיעת השן הראשונה, ביום הראשון במשפחתון, שגם בהם יש מן ההתרגשות ומן התחושה של התחלה חדשה. את כותבת שאת יודעת שההחלטה של אבא של איתי לעזוב אותך ולהתחיל חיים נפרדים אינה קשורה אליך. בידיעה הזו, גם את צריכה להתנתק ממנו ולחיות את חייך שלך. האמיני לי, שעדיפים חיים בנפרד מאשר חיים משותפים ללא אהבה. עדיפים גם עבורך וגם עבור איתי. קשה מאד לגדול בבית שאין בו אהבה. ולגבי ה"אטרקטיביות" שלך, גרושה עם ילד, ב"שוק" הפנויים-פנויות. אולי זה תמים, אבל אני חושבת שהמשיכה אינה קשורה למצב המשפחתי. שאם תכירי מישהו שיראה אותך כפי שאת, שיאהב אותך, שירצה אותך - הרי שהוא יקבל ויאהב גם את איתי כחלק בלתי נפרד ממך. אני מכירה מספר נשים, שמצאו אהבה חדשה גם אחרי שסיימו אהבה קודמת במפח נפש, וגם אחרי שהיו להם ילדים, ואפילו יותר מאחד. אמא של איתי, אני מאחלת לך ולאיתי חיים ארוכים ומאושרים. אני מקווה שתמצאי אהבה גדולה, ובינתיים - יש לך את אהבתו של איתי, ואין דבר נפלא יותר מזה.
|
תוכן התגובה:
|