|
7/2/2002 00:19
|
אמא ולא כל כך צעירה
|
מאת:
|
|
סיום אחר לסיפור(גם ארוך)
|
כותרת:
|
לי יש סיפור הפוך. בגיל 38 החלטתי שאהיה אמא ביחד או לבד בכל מחיר. ובגלל שלא היה יחד, החלטתי לבד. אחרי שנכנסתי להריון ללא בן זוג מהפרייה ראשונה (!!) - וסיפורים על התהליך הארוך והקשה הזה אחסוך לך כי בטח שמעת כבר אי פעם - היתה לי הפלה טבעית בחודש שלישי. הייאוש לא יתואר. אבל החלטתי שאחרי מנוחה אחזור לנסות שוב. והיו נסיונות כושלים, וכאבי לב, והורמונים, ותחת שתפח... ואז פגשתי בחור , צעיר ממני ב6 שנים, שביום הראשון להכרותנו הצהיר שהוא ילדים לא מביא לעולם הזה, וסתם הפלגנו לנו לטיול ימי משותף אי שם בין איטליה ליוון, ואחרי שבועיים כשחזרנו לארץ הוא אמר לי את לא צריכה להתחייב לי לכלום אבל אני רוצה להיות האבא של הילד שאת רוצה להביא לעולם. ואני חשבתי שהוא משוגע אבל מה יש לי להפסיד. והיום הבן שלנו בן 7 חודשים ואנחנו חיים 3 שנים יחד, והוא אבא למופת וגם בן זוג מסור ואוהב. אז למה סיפרתי לך את זה? כי לפעמים גם כשאת חושבת שהגעת לתחתית, אם את נאמנה לדרכך ולרצונך דברים מסתדרים. יכול להיות שבן זוגך לשעבר יחליט לחזור, ואם לא - אולי יימצא אותו אחד ומיוחד שיאהב את דרכך, ויעריך ויאהב אותך על מה שאת, ולא יחפש דווקא מסיבות שלעיתים מסתירות בדידות וכיסוי להרבה יחידים כואבים שמחפשים אהבה דווקא כשהיא מתחת לאף שלהם. הלוואי שזה יקרה לך...ואם לא אז אני מאחלת לך שתדעי להיות מאושרת עם ילדך ועם המציאות שידעת ליצור לעצמך למרות הקשיים, הכאב והבדידות.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|