ככל שאני מהרהרת בכך נראה לי שהלגיטימציה של ה'תחזיר' והנקם, משקפים למעשה דרמה שונה מזו שלכאורה מתרחשת כשמישהו הרביץ והמישהו האחר פשוט החזיר.
הנקם, יותר משהוא עונש על מעשה היריקה/הרבצה/קללה/לא-משנה-מהו-סוג-העבירה, הרי שהוא סנקציה על עצם ה ה ת ח ל ה. היריה הראשונית כמוה כקריאת תיגר על הסדר, והיא-היא שראויה לנקם גדול ומשולח רסן.
כלומר, אין זו דרמה פשוטה של אחת (מכה) פחות אחת (מכה בחזרה) שווה אפס (שקט. צדק נעשה), משום שאחת אינה אחת כי היא הרבה יותר, היא תיגר, היא הוצאת עצמך מן הכלל, והנקם אינו על עצם האחת, שאינה רלוונטית, אלא על עצם המרד, ולכן כדי לחסר אותה ממשוואת המציאות יש צורך בשווה ערך גדול, שאינו אחת (נקם).
אין ספק שכשהעם מהנהן (סנטרים ולסתות, התקבצו!) הרי שהוא מאשר שאריתמטית נעשה כאןלכאורה סוג מסוים של צדק.
אז אולי הערך 'צדק' ראוי לבחינה מחדש של מעמדו כערך עליון.
|
תוכן התגובה:
|
