כולי הערצה ליכולתך לעמוד על דעתך במצבים קשים. (קטנים עלייך המאבקים של עכשיו...) אני מאוד מסכימה איתך בנוגע לקשר הישיר והעקרוני בין ההתנהגות בגיל הרך להתנהגות בגיל המבוגר ושהקשר הזה נובע באופן ברור מתגובות המבוגרים למעשי הילדים. מעבר לחינוך לקוי בבסיסו של חלק מההורים (והמחנכים) כדאי לזכור גם שהילדים שלנו לומדים את מי שאנחנו ולא את מה שאנחנו מלמדים אותם. כמו כן חשוב לזכור שהתנהגות אלימה נובעת גם מקושי בדחיית סיפוקים, וגם זה נושא שלמבוגרים יש אחריות רבה מאוד לגביו. רבים מאתנו מגיבים בלי לחשוב על התוצאות הרחוקות אלא על כיבוי שריפות מיידי.
לי באופן אישי אין ספק שהורים רבים מדי לוקחים אחריות מעטה מדי על ילדיהם ועל התנהגותם ומצפים שמערכת החינוך הקורסת/הכושלת/הכורעת תחת הנטל תחנך להם ת'ילדים. מבחינתי, הן כהורה והן כמחנכת, ערכים הם לא משהו שצריך "ללמד" אלא משהו שצריך לחיות אותו. הערכים יכולים וצריכים לבוא לידי ביטוי בכל משפט שנאמר, בכל תגובה למצב או לאירוע. וזה מזכיר לי סיפור: יהודי אחד (או בן כל דת אחרת, שיש לו "גורו" מסוג כלשהו) בא לרבי ושואל: הבן שלי בן שנה, מתי צריך להתחיל לחנך אותו? עונה הרב: הפסדת שנה.
הרבה בריאות לכולכמן, והעיקר שיהיה טוב (גם) לעם ישראל. אמן.
אני
(נחשי מי?)
אני.
|
תוכן התגובה:
|