קראתי את דבריך הרגישים, הכואבים, המבולבלים, האבודים - ואולי לא אבודים. נשמע שאת מאוד מודעת, ולמרות הכל נמצאת בשליטה. קשה ליעץ במצב כזה. ובכל זאת, עצתי הלא מלומדת היא לא לתת לרגע של שכרון חושים לסחוף אותך למקום שאחר כך אולי יהיה לך מאוד קשה לקום ממנו. נשמע שאת בעיקר נהנת מהפנטזיה, מהבלתי מושג, שאם כן "תלכי על זה", תשארי קרחת משני הכיוונים - ההתרגשות האדירה שאת חובה תיעלם, וגם הזוגיות וחיי המשפחה הנהדרים שיש לך יפגעו. חושבת אולי בכל זאת חסר לך משהו בחיים - ריגושים, עניין, אולי עידוד לאגו. חישבי על מקומות אחרים שאת יכולה להשיג את כל אלו. ייצרי לעצמך עניין וריגושים, זה לא קל, אני יודעת, אבל אולי כשיהיה לך קצת יותר מאלו, הצורך הזה בריגוש החיצוני, זה שמגיע מעבר לקיר, ידעך. מאחלת לך שתצליחי להתמודד בצורה הטובה ביותר עבורך, מקווה שהכתיבה שחררה משהו. חיבוק תמר
|
תוכן התגובה:
|