|
29/4/2006 20:34
|
נורית
|
מאת:
|
|
גם לי יש מה להוסיף
|
כותרת:
|
תמיד הייתי רזה (בדיעבד), אבל אף פעם לא חשבתי על עצמי ככזו. לאמא שלי תמיד היו הערות לגבי מה שנכנס לי לפה. אם הייתי יכולה הייתי מצרפת תמונות. הייתי ספורטאית מקצועית, שרירית וחטובה. רק היום כשאני מסתכלת על התמונות שלי מלפני ההריונות- אני שואלת את עצמי: איך יכולתי לחשוב שאני שמנה?
בשני ההריונות עליתי יותר מ-30 ק"ג והיום 3 שנים אחרי- אני עם עודף של כ-10 ק"ג.
לפני שנה נסענו לאחותי עם ילדי והורי. לביתה היה יום הולדת ושחתכו את העוגה- הציעו לי חתיכה וכמובן שלקחתי. אמא שלי, בלי לחשוב פעמיים, ככה לפני כולם: "זה מה שאת צריכה?"
כל כך נעלבתי שברחתי לחדר השינה ולא הסכמתי לצאת. גם אחרי שיצאתי, למרות שנאמר לי שכולם התנפלו עליה, היא לא התנצלה, אבל אני החלטתי- בפעם הבאה- אני לא שותקת ומצידי- שיגמר בפיצוץ.
והנ- בפסח- ההזדמנות הגיעה. רק רציתי לשתות מיץ והיא שוב עם ה" מה את צריכה את זה". היו המון אנשים מסביב, אבל אני סיננתי לה שאני לא מוכנה שהיא תעיר לי יותר ושאין פה מקום לויכוח. נראה לי שהיה לה קשה ולי היה עוד יותר קשה להוציא את המשפט הזה מהפה, אבל נראה שזה עזר.
אמנם אני משתדלת לחשוב על מה שאני מכניסה לפה, היא יותר לא מעירה לי אישית, אבל עכשיו היא מעירה על הילדים. היא הודיעה לי שהקטן יגדל להיות שמן. כל כך כעסתי אח"כ. ונניח שהוא יהיה- אז מה? את תאהבי אותו פחות?
החלטתי שוב שפעם הבאה שהיא מעירה לי על הילדים- אני אשאל אותה אם זה יגרע מאהבתה אליהם- אני מקווה שיהיה לה מספיק שכל לענות את התשובה הנכונה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
