ראשית- מזדהה עם כל כך הרבה כאן, למרות שאצלי במשפחה נהוג לשדר, אחד לשני, מסרים סרקסטיים, על מגוון נושאים, אולי בגלל זה, במשפחה כבר לא כל כך אכפת לי.
אז, אני, טלי תקומי, מצהירה כאן על 10 ק"ג להריון. שלושה ילדים, שיהיו בריאים= שזה אומר במצטבר, מה שזה אומר. יש לי גוף שכור. נדבק אילי גוף זר שאני לא מכירה, מתעקש ללכת אתי לכל מקום, על הצלוליטיס. וזה מאוד מכביד. נכון. רק מלסחוב אותו לכל מקום אני מרזה.
וגם לי קרה מקרה דומה כמו להוטיקה. (ואגב, זכור לי המראה שלך, יקירתי, זכור היטב. ואת יפה, פשוט יפה, אז מה נהיה?)
אצלנו -ילד אחד, מאותגר אונות, צייץ לבן הגדול שלי משהו על בן הלויה השכור אצלי בתחת. אחרי סשן של העלבות ענק ודמעות שליש, ואחרי שיצאתי ממדף הניחומים במקרר החלטתי לצייד את היורש במשפט מפתח, ושיעשה איתו אימפרוביזציות כחפצו.
"לטמבל הבא", אמרתי לו, "שיעיייז להגיד לך משהו כזה תגיד": " אמא שלי יכולה לעשות דיאטה. אבל עם הטיפשות שלך כבר אין מה לעשות."
וזה נכון. כי ילד שאומר משהו על השומן מתכוון להעליב, והסעיף לא משנה באמת. אז השומן בלט לו ובזה הוא השתמש, אם הייתי מגמגמת הוא היה לוקח את זה כאייטם המרכזי. וילד שנאלץ להשתמש בלהעליב, חסרים לו כלים. אמת בפרסום. מ.ש.ל
וכן, הכל נכון וזה לא בריא ומרגישים רע ויש תקופות שאני רוצה ולא יכולה ולהיפך. אבל טובה קראוזה, הרגישה באדם והחכמה כל כך, עשתה לי את החודש בשיחתנו המעט מידי, בחיי. היא אמרה לי:"אוקי, אז את צריכה לרזות, אבל בינתיים יש לך את ההיום והמחר. את העכשיו, וגם בעכשיו את צריך להיות ואפילו להרגיש טוב. טוב עם עצמך."
אל תשכחו את זה!
|
תוכן התגובה:
|