זה מטריד אותי יותר ויותר לראות, לשמוע ולקרוא על הטרור בארץ. ואני לא מדברת על הטרור הפלסטיני. אני מדברת על הטרור החברתי שאנחנו עושים לעצמנו. על זה שאם את לא 'נורמטיבית' (מה זה בכלל?), נראית ומתנהגת בדיוק לפי איך שהמגזינים אומרים שצריך, אז פתאום כל אחד מרגיש לנכון 'להעמיד אותך במקומך', יעני, 'עושה לך טובה'. נעלבת יקרה, הבאת פה את הדוגמה האישית שלך בנושא המשקל, אבל אני מתערבת איתך שרוב האנשים בארץ חטפו וחוטפים הערות כאלה בנוגע למשהו זה או אחר באופן קבוע. זה משהו באופי החברתי שלנו, הישראלים. אולי אנחנו מרגישים כל כך רע עם עצמנו שהדרך שלנו לשפר את ההרגשה האישית היא להראות במפגיע כמה שהאחר 'יותר דפוק'? והכי גרוע - התופעה הזאת הכי חזקה בקרב משפחה וחברים קרובים - האנשים שאין להם עכבות איתנו. כאילו יש משהו הבתנהגותנו או במראינו שמשליך עליהם באיזושהי צורה. ואם חושבים על זה שילד נעלב בגלל שצוחקים על איך שאמא שלו נראית, אז מה הפלא?
אוף. הדרך היחידה לעצור את זה (בלי קשר לאם כן או לא רוצים להיות 'נורמטיבים') היא ללמוד לשים גבולות ברורים, ובטח ובטח שבתוך המשפחה. שלא תעבור שום הערה פוגעת כזאת בלי תגובה, כזאת שתשתיק אותם, או לפחות תגרום להם לחשוב פעמיים לפני שהם אומרים משהו. כשגרתי בארץ עוד הרכנתי ראש להערות שקיבלתי, והיו מלא, כי אני ממש לא 'נורמטיבית'. אחרי כמה שנים בארץ שבה נהוג לכבד את פרטיות האחר למדתי את השיעור. היום כבר לא מעירים לי כמעט, ואם 'מתפלק' להם, אני לא עוברת על זה לסדר היום.
בקיצור, נעלבת יקרה, אל תענישי את עצמך בגלל מה שאומרים לך. תענישי את המעירים! הם פולשים לפרטיותך ופוגעים בך, וזכותך המלאה להעיף אותם מהמרחב האישי שלך עם בעיטה בתחת, רק ככה ילמדו לכבד אותו, ואותך.
קבלי חיבוק וירטואלי חם ממני.
שלך,
טלילה
|
תוכן התגובה:
|
