לא (רק) בהתארגנויות, שאני מאד מעריכה אך לא מתאימים לי, אלא בקטן, ביצור האנושי הקטן שאנו מגדלות ושמחר אולי יהיה בין אלה שיקבעו איך יראו החיים כאן. בחינוך על ידי דוגמה אישית לכבוד לחיים, לחדווה מהחיים ומהדברים הטובים שהם יכולים להציע, לכיבוד עצמי המוביל לכיבוד וקבלת הזולת, להכוונה לחיים בעלי ערך ולא לחיים ש"ערך" שלהם מתקבל על חשבון הזולת. אם נכוון את ילדינו לטוב, לאופטימי, לאפשרויות הנפלאות הגלומות בחיים על פני האדמה, אולי כשיהפכו למבוגרים יבחרו בטוב ולא ברע, בחיים ולא במוות, בעשיה ולא בהריסה, במשמעות המושגת ביצירה עצמית ולא בביטול האחר. הלוואי.
|
תוכן התגובה:
|