באבטחת מחסומים וישובים בשטחים........ מהרגע שקיבלנו את הצו נלחמנו בו. דחו את הבקשה ועכשיו אנחנו מגישים ערר. אני כבר חודשיים מדחיקה את העניין אבל בין לבין היו לי ימים מחוסרי שינה ושל בכי. וכן, גם אני דוחקת בו לעזוב והדעות הפוליטיות שלי משתנות משניה לשניה. שנה שעברה גרתי בירושלים ובסוף חודש תשיעי בעודי במרומי משרדי מכבי (הגעתי למעקב של סוף תשיעי) שמענו בום ובצחוק השתעשנו האחות ואני שזה פיגוע פה ליד - ואכן....זוכרות את הפיגוע עם הפגזים שעפו ולא התפוצצו.. מלבד העובדה שגרתי במושב אורה ועד אלינו היו מגיעים הדי היריות לכיוון בית ג'אלה והמסוקים שמעלינו. הכל התחיל בחודשים הראשונים של ההריון ולא אשכח איך בעלי יצא לטיול עם הכלבה ופתאום שמעתי את המסוקים כ"כ קרובים ויריות שהייתי בטוחה שיש חוליה ליד המושב, עם הפיג'מה ומעיל רצתי במושב (חודש שלישי ורגיש) וחיפשתי את בעלי.... הצבא הפגיז את בית לחם בפעם הראשונה לתקופה... ועכשיו מה? כשהאח הקטן של החברה הכי טובה שלי (לפני שהכרתי אותך שרון אהובתי) נהרג בלבנון לפני כשלוש שנים (ממש לפני היציאה), היו לי סיוטים. אם אביעד היה יוצא בערב לעבודה או לא הייתי שומעת ממנו הייתי בטוחה שקרה לו משהו, תאונת דרכים או לא יודעת. ומה עם הראל שלי? "עד שהוא יגדל לא נצטרך צבא" ????????? מי המציא את המשפט המטופש המעצבן והנאיבי הזה?
רע, רע , רע בנשמה
|
תוכן התגובה:
|