טיילתי בחוץ עם רותם, הייתה הפוגה של הגשם ואפילו יצאה השמש. ידעתי שעוד מעט אני יוצאת למפגש,אז טיילתי ממש ליד הבית ולא הרחקתי. פתאום ראיתי רכבים. אחד של קצין העיר,אחד מלא באנשי צבא בדרגות שונות, והשלישי אמבולנס. הבנתי. אלוהים אדירים. עמדתי ברחוב,חיבקתי את רותם חזק חזק ובכיתי נורא כששמעתי את הזעקות הנוראיות מכל של האמא. ברחתי למפגש הפורום ברעננה והדחקתי. כשחזרתי,כבר היו תלויות בכל השכונה מודעות האבל. אלוהים אדירים, איך נשמור עליהם? נגדל אותם,נשקיע,נאהב,נטפח.ניתן את הנשמה ואיתה כל מה שאפשר, ואז מה?! שישמור אותנו האל,או מי שיושב שם למעלה, מרגעים כאלה. מאחלת לכולכן ולילדכן בריאות וחיים נפלאים,מלאים וארוכים.
|
תוכן התגובה:
|