וואו איזה דיון מלהיב, יפהפה, מרתק. ואם כבר הוזכרתי כרות העבריה המזדרזת, והועלתה אפשרות עבודת הפרך כגורם, אני חייבת לפרש על שום מה, לדעתי, אולי, לפחות במקרה שלי. את החודש וחצי האחרונים בהריון העברתי תוך השתתפות בחוג ליוגה (ראה ערי מסכנות) בשיטת איינגר (ראה עבודת פרך), שקורעת בדרגת הקושי שלה ומשתמשת במיני חבלים וכלי עזר שונים (ראה חמר ולבנים) עד צאת הנשמה עד שמגיע סוף השיעור (ראה בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים). ואת הקרדיט למי שהוציאני מרבצי אני חייבת לגלית המופלאה, הדולה מלידה, שליוותה את חברתה בלידה (נוסח ההגדה המלא בפורום לפי 'גלית, אין לי מילים' במנוע), שבשיחת טלפון בחודש השביעי ניערה אותי היטב ושאלה אותי איך אני מעזה לנהוג מנהג קניידע רופסת בהריוני, והדיחה אותי הישר לשיעור המשובח של ננסי הזערורית אך גדולה. נדמה לי שהדיונים המרתקים ביותר על אודות התנ"ך נפתחים ברגע שמישהו מתעקש לפתע להתייחס לכתוב כפשוטו, ברצינות. אם נאמר 'אבניים' - בואו נאמר שיש סיכוי סביר שאכן מדובר באבניים של כדרים. ראה גדי בחלב אמו. ואם ידעניות גדולות בינינו בתנ"ך. האם תוכל מישהי לפתור את התעלומה של המובאה 'יצא מחלב עינמו' - לא זוכרת מאיפה, אולי לתאר את עושרם המופלג של בני קורח. לי, כמובן יש פרשנות מרחיקת לכת משלי. ענת סימון, שוב את מזכירה לי איזו אמא ואשה אמיתית את וגורמת לי להתחבא מתחת לטרמפולינה.
|
תוכן התגובה:
|