יש לי רשימה ישנה, מהזמנים שעוד כתבתי כאלו דברים. הרשימה כתובה ממש מביך וממש אין לי כוח לתקן או לערוך אותה, אבל היא נכתבה בדיוק אחרי שהייתי נוכחת באירוע כזה והזיכרון היה טרי. מי שרוצה להתרשם איך זה, מוזמנת לקרוא. --------------------------------------------- מרתף העינויים של לירוני
יצא לנו להיות מוזמנים ליומולדת כזה. קיבלנו הביתה ציור כזה יפה של כבשה ובאותיות קידוש לבנה, כתוב שלירוני מזמינה את גלי שלנו ליומולדת "חֲויוֹת וְחַיוֹת."נורא התרגשנו, רכשנו מתנה יפה ושמנו את פעמינו לבית של לירוני.
משפחתי וחיות אחרות
עוד בגינה של לירוני ניתן היה לנחש את נושא היומולדת. לפי הריח. אמא של לירוני קידמה את פנינו בכניסה,היא עמדה לה במטבח ,קצת אבודה, ובישלה משהו (חתול?) בהבעה סטואית מוזרה של קבלת הדין. את הפרצוף המכורכם שלה, כשקיבלה אותנו והובילה אותנו אל מרתף הבית, מקור הריח הנורא ,קשה לשכוח. וכאן גם, נזכרנו, באמת איך עושה כבשה.
איך עושה כבשה?
אז זהו, שכבשה עושה קקיוהרבה! גילינו כאן רובד נוסף במציאות הזואולוגית. זה הדבר הראשון שהבנו שם, במרתף של לירוני.הכבשים ביומולדת של לירוני נראו אפילו יותר אומללות מהאמא של לירוני, שעזבנו לפני שניה במטבח. הכבשה דנ"ן, מצידה, היתה עסוקה בלנוס על נפשה מחיבוקי האורחים הקטנים השיכורים כנראה מהאודור, היא היתה, כנראה, בשוק כיבשתי ואולי לכן לא השמיעה הרבה "מֶהההה". היא פשוט התמקדה בהישרדות בסיסית, ובלעשות קקי. הרבה קקי.
האחראי על המיצג היה מעין דוקטור דוליטל בהצגה של תיכוניסטים. נער סמוק בן שש עשרה, שחותמת שהלך השבוע , עם החבר'ה לשדוד איזה לול תרנגולות , לצורך כמה ג'ובות מהצד. התיכוניסט דוליטל מגיע עם שלל כלובים של דוגמיות של חיות ,שעושות סימולטנית את כל הרפרטואר של קולות מצוקה חייתיים וגם...לא נעים לאמר....נורא מסריחות.
הקטנה החלה קופצת בעליזות ש"אמאמאמא תישארי אתי..."!!! (לי דווקא היו תוכניות אחרות שכללו הפוגת נשימתית בבית קפה ,עם יעל) בכלאופן, בסוף, יצא לי לחזות בחויה הזואולוגית בשלימותה ,במרתף העינויים של לירוני.
מרתף העינויים של לירוני. או:הזוּבּוּר .
התחיל היומולדת. החיות, כאמור, הגיעו ארוזות בכלובים מכוסים בסדין, כדי שלא יכנסו לחרדות מיותרות לפני הזמן. המפעיל, שיחרר כל פעם מין אחר מהכלוב על מנת שימלט, כל עוד רוחו בו , מהמגע האוהב של הילדים. זה היה, באופן כללי, הריטואל שחזר על עצמו כעשר פעמים, כל פעם עם ספישס אחר. המפעיל סגר כנראה עם אמא של לירוני, על "חויות וחיות" פְּרוֹ, ולכן בזה אחר זה הן יצאו, כמו בתיבת נוח, בזוגות, שלשות ועשרות. בעצם יצאו לא מילה הולמת. הן יותר טסו, נמלטו, ניסו לנוס על נפשן . כל מין וסגנון ההימלטות שלו.
לחופש נולדו
קודם שיחררו את האפרוחים. נפתח הכלוב ואיזה שלושים כדורונים צהובים יצאו בריצת אמוק בנסיון לרוץ על חייהם מהידיים הקטנות. אלאס, ללא הצלחה. כל אפרוח קיבל טבילת זובור כזאת, שלא ישכח בחיים, עד שתגיע שעתו ויקרא ל"מאמא עוף". אתם יודעים כמה רעש יכולות לעשות שלושים פרחי תרנגולות מבוהלות, נכון?
אחר כך הוא שיחרר עכברים. לדידי עכברים הם מין ג'וקים עם פרווה. מקומם מחוץ לבית ובסרטים של וולט דיסני. הקטנה מתקרבת אילי, כולה זורחת, עם איזה ג'וק לבן מצייץ בידיה, ואני מגייסת את כל תעצומות הנפש, כדי ללטף את הדבר הזה, בלי לחשוב, אפילו שניה, על פזטוקס 2000 .
הבאים בתור היו הצבים. בחיים שלי לא ראיתי צבים ממהרים כל כך בנסיון נואש להימלט לאיזה פינה חשוכה במרתף. אלו שרצו קצת יותר לאט, לוטפו על ידי הילדים על השריון (!!!) אבל אולי בגלל שהשיריון שלהם אולי לא כל כך מעוצבב, הם רק פירפרו ברגליהם, לאמור:" תוציאו אותנו כבר מהבית של לירוני!!!" (ונכנסו מהר הביתה שלהם)
אחר כך הוציא המפעיל, בגמישות של סושף יפני לא אחר משרימפס כפות חי ורוטט, כמו במסעדות הכי טובות באירופה. הילדים, מוטרפי מוד הליטוף, שעדיין לא ערים לקונוטציה הגסטרונומיות הנלוות, שאגו באטרף. ואכן,היו חלק שביקשו ללטף את המתאבן הכּפוּת.אם כבר בִּטְרַיֶפה עסקינן , הקורבן הבא היו הארנבים הלבנים המתוקים שכנראה אותגרו על ידי האדרנלין של עצמם, בגלל הזוּבּּוּר, וכמה מהם הגיעו למדפים העליונים בספריה של ההורים של לירוני, אלו עם האנציקלופדיה בריטניקה, בערך : "לָט מַי פִּיפְּל גוֹ"...
מה אני אגיד לכם? אפילו ג'ראלד דארל לא חלם ככה בסיוטיו הטובים ביותר. עברנו בריצה עוד כמה מינים, עד שהגענו לעוגה בצורת כבשה , שמסתבר שזה מה שאמא של לירוני עשתה למעלה, בשעה שאנחנו סבלנו למטה במרתף . היה משו. על קפה, אגב,לא יכולתי לחשוב שבועיים.
אפילוג
חזרנו הביתה עם חתיכה מעוגת הכבשה של אמא של לירוני. הלקח הראשון יושם כבר באמבטיה. הס מלהזכיר כל סוג של חיה! שאלתי אותה:" מומוש איך עושה אוטו? " היא ,מצידה, ענתה לי:" מֶהההההה..."
|
תוכן התגובה:
|