למדתי את זה בדם, לצערי. כשרק עברנו, הבית נראה לי כמו משהו ששיך לנסיכה דיאנה, לא של אחת כמוני. בעקבות זאת, וכשהשכלתי להשכיח לעצמי את המשכנתא הרצחנית הכרוכה בדבר, קצת עלה לי השתן לראש. אמרתי לעצמי: אם יש לך בית כזה (עברנו מדירת שני חדרים למה שנראה הרבה יותר מרווח. לימים התברר לי שאנחנו הסלמס של האזור) אז בטח טמונות בי גם יכולויות נסתרות של עיצוב.
אחר כך ראיתי שכולנו חולות במחלה הזו. כל המתישבות החדשות באזורנו בשלבים האלו, של כניסה לבית חדש, כולנו כאחת עשינו מנוי על בניין ודיור והשיחות המרתקות ביותר נעו בין משטחי קוריאן , כן או לא, דרך פרקט דק וטיח מינרלי.
מכל זה, איכשהו נטע בי הרושם ההוי-כל-כך-מוטעה שאני הלוצ'יאני פברוטי של המטבחים המיאסטרו של העיצוב פנים ולא אחת כמוני תיקח מעצב שיקרע לה את הצורה אלא תעשה ה-כל לבד. אם אני יודעת לעשות פילטרים בפוטושופ מי יוכל לי בשיש אלוני? ביג מיסטייק. היוג'
ביזבזתי שעות וימים בחנויות קרמיקה, בנסיון נואש לפצח את הנוסחה האיטלקית/צ'חצ'חית של עיצוב מעודן/כלום כסף, בהתאמה. הייתי בטוחה שאני אדפוק את הסיסטם.
בסוף , נחשי מה, ברור שהסיסטם דפקה אותי ובגדול. ולראייה מתנוסס לדראוי עולם קיר הספריה שלנו, ממדפי מלמין הום סנטר, שנוזלים תחת כובד הספרים, לראייה (הי אורנית) מתפרקת לה בפומבי מביך מחיצה הודית הזויה במטבח הפתוח שכה לא השכלתי לסגור, מחטף ממחטפי התיסכול, מהתקופות ששיחיה שרץ בחו"ל
ואם נרצה למכור את הבית מתישהו, מי יקנה?
|
תוכן התגובה:
|