אני יכולה לספר לך שלפני שהגענו לבית הראשון שלנו חיינו שנינו בדירת 30 מ"ר, ללא בידוד, בסביבה שלא היתה "ה-בחירה" שלי. בשנים הללו שכ"ד היה סביר מאוד ואפשר לנו לנהל חסכונות נאים (ביחס להכנסות... שאז, לא היו מלהיבות). עד להתחיבות על הבית עברו כ3 שנות נישואין ב"חיסכון"... שבהן חיינו בצמצום מבחירה חופשית, כדי שמחר יהיה קל וטוב יותר.
ההבדל בין איבוד בית לבין אי עמידה בתשלומי שכ"ד הוא משמעותי - באובדן הנכס את מאבדת גם את כל ההון ההתחלתי שעמד לרשותך כשהתחייבת על הנכס, את מחוייבת לעיתים גם עם הפרשים בגין סכום יתרת ההלוואה לסכום שנתקבל במכירת הבית (כלומר את יכולה לאבד את הנכס ועדיין להיות מחוייבת בתשלומים שונים לבנק בגינו בשל ההפרשים שנוצרו במהלך השנים או בשל הערכת שמאי לא מדוייקת כפי שתארתי במקרה של חברתי - שלא יכולה למכור את הדירה גם אם תרצה!).
לגבי רשת בטחון - אני ממליצה לבחון עד כמה הרשת צפופה ותומכת (כלכלית). עוד ענין הוא רמת התקשרות והרגישות של הצד התומך. אצלי לא הייתי צריכה לבקש, הם היו מודעים למצב ופשוט שאלו בכמה חרגתי בחשבון העו"ש והפקידו ישירות בהתאם מידי חודש (אני מעולם לא חייתי באוברדראפט לפני כן...). אני יכולה לומר (בשמחה גדולה) שברגע שיצאנו מהסחרור ההוא החזרתי את כל ההלוואות הללו מיוזמתי וכיום איני חייבת דבר (כספית) לאף אחד.
|
תוכן התגובה:
|