את יודעת מה הכי בעייתי? שאני מבינה שאני מגוננת מידי רק לאחר המעשה וגם לא מיד לאחר - לאחר כמה חודשים/שנים. באותו רגע זה ממש נראה שאני פשוט "זורמת" עם הצרכים והקצב התפתחות של הילד. ואז נוצר מצב שמצד אחד אני מתחשבת בו, אולי יותר מדי, ומצד שני כשאני מנסה יותר "לנער" אותו, לחפף כדי לשדר קלילות או כמו שאומרים "לזרוק אותו למים" בכל מיני סיטואציות, אני מקבלת תחושות נוראיות כמו החוויה ההיא שבחרתי לתת כדוגמה עם המגלשה.
אני מאוד מודה לך על התשובה וגם על החיבוק. המשיך יום נעים, נאוה
|
תוכן התגובה:
|