שלום לך נאוה יקרה :-)
גם אני אהבתי מאוד את מה שחני כתבה לך. גם אני רואה אותך בתחילת תהליך. זה החל. ברגע ששמת לב לזה, זה החל.
המעניין הוא שאנחנו חיים בתרבות מאוד ביקורתית, ובעצם מקבלים מסרים מכל הכוונים שעלינו להשתנות, אבל איך?... את זה לא למדנו מעולם. אנחנו גם, בהתאם, לא ממש יודעים ללמד את ילדינו כיצד לעשות זאת. לא למדנו להקשיב לעצמנו, ולא תמיד יודעים מה לעשות עם מה שמגיע משם.
לאחרונה אני חושבת הרבה וחוקרת את הפרדוקס שבין קבלה אמיתית של עצמנו לבין זרימה קדימה. הרבה פעמים אנחנו מקשרים קבלה עם איזה סוג של כניעה. כמו בני זוג קשישים נרגנים שאומרים אחד על השני שהם מקבלים אחד את השני כמו שהוא. הוא כבר לא ישתנה. איזה דכדוך. וכשאנחנו מנסים להשתנות אנחנו מלקים את עצמנו, כדי לא לקבל את עצמנו. ויש תפיסה הפוכה, שקושרת דווקא את הקבלה העצמית שלנו בשחרור כזה שהוא מה שיכול להביא אותנו לזרום הלאה, קדימה, להתפתח. הקבלה משחררת ומשהו יכול להמשיך לזרום, במקום הסטטיות המוכרת.
אם רק היתי יודעת איך לתת לך את התחושה שזה אפשרי בשבילך...
|
תוכן התגובה:
|