14/7/2011 09:09
|
annat
|
מאת:
|
אני חושבת שיש להבחין פה בין שני המצבים
|
כותרת:
|
האחד: כשאת מבקשת משהו והוא לא מתבצע - לומר אותו שוב עד שמתבצע. זה בעיני לא חפירה (אלא אם את לא נותנת שהות לבצע את מה שאמרת...). מה שכן, אפשר לגוון בטון, לגשת אל הילד הנמען, לרדת לגובה העינים, לגעת בו ולומר זאת שוב. כך גדלים הסיכויים שמה שאמרת יבוצע ולא תידרשי לחפירה. השני - נסיו להסביר שוב ושוב את כוונתך, ביותר מילים, במילים אחרות וכו'. נשמע שיש שם משהו מאוד עמוק שחושש ממשהו: האם החשש הוא שאת לא מובנת? שמתעלמים ממך? שמפרשים אותך לא נכון? שווה להתבונן בדבר החושש הזה, לדוק איתו ממה בדיוק הוא חושש. ואגב, האם רק עם הילדים? נניח כשאת מדברת עם בן הזוג או חבר/ה, את לא עושה זאת? אם את לא יודעת, כדאי לשאול את בן הזוג או חברים, כי הילדים לפעמים מטיחים בנו בלי כחל ושרק את מה שהחברה הבוגרת סובלת בשקט... אפשר גם להתבונן בהשוואה אל אמך, שאני מבינה שעולה כאן גם היא: איך היתה אמא שלך בהקשר הזה? אילו רגשות זה עורר בך? לדעתי שורש הפתרון הוא בבדיקה עצמית מה עומד מאחורי ה"חפירה" הזו, ולא בפתרונות חיצוניים. אפשר לנסות להגיד: תנסי לנסח באופן מיטבי את דבריך לפני שא אומרת אותם, לקחת נשימה ולבדוק מה הוא הניסוח המדוייק ביותר, שמביא את מה שרצית להגיד בצורה הכי טובה. אבל לדעתי זה לא סתם הרגל מעצבן, אלא משהו שהוא צוהר פנימה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|