17/7/2011 15:21
|
שלומית
|
מאת:
|
כל השבת היתי בהקשבה לעצמי, והנה תיאור אופייני:
|
כותרת:
|
הילד החליט לאכול מילקי בסלון. בדר"כ אני לא מרשה לאכול בסלון, אבל מפאת החום-מזגן-טלויזיה - הרשיתי, רק לא על הספה. לקראת סוף המילקי הוא עלה לספה, ובדיוק אז, באורח פלא - זלגה לה טיפת שוקולד והפכה לכתם מרשיע על הספה. כעסתי. אמרתי (כמו אמא שלי , כמובן) "אתה רואה למה אני לא מרשה..." ואז הוספתי "זה מאד מפריע לי הכתמים בסלון, כמה אפשר לבקש לא לאכול בסלון..." והילד עדיין שותק , ואז הוספתי " מה כ"כ קשה לא לאכול על הספה?" - והילד לוקח מגבון ובנחת - מנקה את הכתם עד כמה שאפשר. ואני עדיין בשלי "אני מבקשת בפעם הבאה בשום אופן לא לאכול מילקי על הספה" טוחנת? לא מעבירה את המסר מספיק ברור? מה העניין שלי ? אם כבר הרשיתי לאכול בסלון היתי צריכה לספוג את ההשלכות של זה? וכל אותו הזמן גם הסתכלתי על עצמי מחוץ לסיטואציה כדי שאוכל לתאר לכן... :)
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|