17/7/2011 20:51
|
הלכתי וחזרתי
|
מאת:
|
אולי נפתח קבוצת תמיכה?
|
כותרת:
|
שלומית יקרה, כשותפה מדי פעם לחוויה הלא סימפטית של היותי שקופה, גם אני חושבת איך כדאי אחרת. מתוך מה שתארת, חשבתי שאולי היית צריכה לבטא את העמדה שלך בנקודת הזמן המתאימה. איפה שהוא בדרך כשראית שהגבול הולך ונפרץ. אחרי שהכתם התנוסס על הספה זה כנראה מאוחר מדי. אולי ברגע בו נבדק הגבול זה נכון לומר משהו. גם אם אין לך כח למאבק שלם, זה כנראה לא נכון להפקיר את הגבול לגמרי. ז"א לומר למשל: אתה יודע שאנחנו לא אוכלים בסלון. אם אתה בכ"ז עושה את זה, אני מבקשת שתקפיד לאכול רק כך וכך.ואז אם עדיין יש את הזחילה לעבר מטרה אסורה: סליחה, עכשיו אתה מגזים. לדעתי האמירות האלה הכי אפקטיביות כשהן נאמרות בשקט , בענייניות וללא כעס. זה נורא מתיש, ולפעמים קצת מייאש. ותמיד יותר קל לתת את העצות האלו מאשר ליישם אותן. וכמובן: כשיש יותר כוחות הכל יותר קל, ודווקא כשאין אז האתגרים צצים להם.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|