אני שואלת - למה הכוונה שהוא לא רואה ולא יודע? איזה פער מידע יש כאן, הרי אם תפרטי את כל מה שעשית ביום זה או אחר, אז כבר יהיה לו את הידע. השאלה האם הוא רוצה לדעת / לשמוע או שהוא נאטם כי יש ביניכם סוג של מאבק כוחות מי עושה יותר. אני חושבת שהוא לא יודע כי זה לא מעניין אותו, וכי הוא לא רוצה לדעת. אני חושבת שאת צריכה להיות כנה עם עצמך ולעשות את החשבון בינך ובין עצמך ולא מולו. האם את באמת כל כך מרוצה ממצבך. את אומרת שכן, אבל משתמשת בביטויים כמו "ריצות אינסופיות" ו"פעם ראשונה יושבת ב- 10". האם יש משהו שהיית רוצה להעביר לאחריותו(למשל קניות בסופר עם 3 ילדים - לא הייתי חולמת) אם כן - תבקשי. את כותבת שהוא אדם תומך, אולי יסכים לקחת על עצמו יותר. האם יש משהו שהיית רוצה להוריד מעצמך ולשלם עבורו לעוזרת/מטפלת? אולי יש הורים שמחכים שתבקשי מהם עזרה? מה שקורה בדרך כלל הוא שאחד מבני הזוג (מעניין מי?) לוקח על עצמו את האחריות לתפעול הבית והילדים, והשני - מחכה להוראות. ואז לבוא ולומר לו "אני כל היום עובדת כל כך קשה" נשמע להם כמו "אוי אוי אוי" סתם התבכיינות שאין להם מה לעשות איתה. אבל אולי מה שאת צריכה זה לבוא ולומר "אני עושה כל יום א', ב', ג' ד' ו- ה' וזה יותר מדי בשבילי, אני מבקשת שתקח על עצמך את ב' ו- ד'". אגב הריון זו הזדמנות נהדרת לקחת צעד אחד אחורה ולקבל עזרה.
|
תוכן התגובה:
|