אתמול התחלתי לכתוב לך קרן, תשובה מפורטת ביותר א ב ל כמובן שהחבורה הפריעה לי באמצע ולא יכולתי לסיים. בקיצור אני מסכימה מאוד עם מה שכתבה דפלול, החל מאולי חיפוש יתר של פתרונות במקום לגשת בצורה פשוטה וישירה, מה שאולי גם גורם ללחץ בעקיפין על הילד - אני די בטוחה שהוא מרגישה משהו מתחת לפני המים ... והמשך בפתרונות כמו לקום וללכת וכו'. ואספר לך מקרה - כשהחצי היה במילואים לפני 4 חודשים, נסעתי עם כל החבורה לביקור בשבת אצל אבא שלי. היה סיוט די מהרגע הראשון שהגענו, לא ממש יודעת למה אבל ביננו זה הרי לא ממש משנה. חזרתי וביקשתי, חזרתי ואיימתי אבל כלום. כמו כוסות רוח למת.בשלב מסויים אמרתי זהו, הגיעו לי מים עד נפש ולא יכולתי לסבול יותר את ההתנהגות שלהם. אבא שלי התבעס וביקש שנישאר וזוגתו (שהיא אגב פסיכולוגית) אמרה אבל מה את בעצם עושה לעצמך חיים יותר קשים כי בבית תהיי לבד להתמודד איתם. אז נכון. הכל נכון. אבל היה לי מסר להעביר . מסר חשוב ביותר והוא שלכל מעשה יש תוצאה. כי אם איימתי ולא עשיתי בסוף כלום אין לזה כל משמעות. כלום. אז היה המון בכי. והיה לי קצת קשה יותר אבל זהו. זה היה מקרה חד פעמי שמאז לא חזר. ולא רק זה. הם זוכרים היטב בכל מקרה אחר, שאם אמא אומרת שהיא תעשה משהו רוב הסיכויים שהיא אכן תעשה. אז למה לוותר - כי יש לכם מסר חשוב מאוד להעביר. ולגבי הקונצרט? לא יודעת מה זה היה, ואולי לא היה מתאים לגיל שלו (3.5 זה מאוד צעיר לדעתי לקונצרט), אבל ברור שרק להגיד מספיק זה לא ...מספיק כי אין בעצם תוצאה והוא נשאר באותו המקום וכלום לא קורה. אז למה להפסיק? ועוד נקודה אחרונה לסיום - החלטיות. לא יודעת כמה את משדרת החלטיות במעשים ובדיבורים שלך. זה ממש קריטי בגיל הזה לדעתי. ואני רואה היטב את ההבדלים ביני לבין בן זוגי. ההתנהלות של הילדים איתנו היא כלכך שונה. תשימי לב. לא צריך לאיים, לא צריך להתעצבן. צריך להיות החלטי אסרטיבי ונחוש, וככל שתטיבי לשדר את זה לילד שלך כך הוא ירד מהעץ מהר יותר כי יבין שאין לו סיכוי. וכן, אני יודעת היטב כמה זה קשה ליישם את הדברים שכתבתי, אני הרי עושה (מנסה יותר נכון) את אותם דברים בעצמי. בהצלחה
|
תוכן התגובה:
|