והאמת שאני דווקא מבינה את העלבון שלו, ואני אסביר באיזושהי אנלוגיה. נניח את עובדת אצל מעסיק. ונניח המעסיק באופן קבוע מספק לך קפה, תה ועוגיות. ונניח בראש השנה קיבלת מתנה לחג - 300 ש"ח. יבוא המעסיק ויומר לך - הכסף הזה הוא לכיף. עוגיות וקפה זה כיף. עכשיו את יכולה לממן אותן בעצמך. איך תרגישי? אז ברור שהילד שלך הוא לא עובד ואת לא מעסיקה שלו, אבל הכסף שלו הוא כנראה מבחינתו מסמל משהו. אולי את העצמאות שלו, שיש לו משהו פרטי שהוא יחליט איך להשתמש בו. ואילו סרט או כל בילוי אחר זה משהו שברגיל את היית מממנת, ועכשיו בגלל שיש לו פתאום את לא מוכנה לממן. הרי אנחנו כל הזמן מממנים את הבילויים ה"רגילים" של הילדים (סרט, משחקיה, מקדונלדס, מה שלא יהיה) ואם בכל פעם שיש להם כסף משלהם נדרוש שהם יממנו, זה אומר שאף פעם לא יהיה להם, לא? תכלס גם לבנות שלי יש כסף בצד שהן צוברות. בנוסף אנחנו נותנים להם כמה שקלים בשבוע דמי כיס, ואת הכסף "הגדול" הן שומרות. אני לא חורגת ממנהגי לממן את מה שאני רגילה לממן להן בגלל העובדה שיש להן כסף, אבל כשהן רוצות משהו שאני לא מוכנה לממן, אני שולחת אותן ל"קופה" שלהן.
|
תוכן התגובה:
|