אז באמת מצבנו היה מצוין. אנחנו כולנו מלאי ביקורת (טוב, אדבר בשם עצמי...) על הילדים שלנו, על בני הזוג, ובעיקר - בראש ובראשונה - כלפי עצמנו. למה אנחנו לא סבלניות יותר, נעימות יותר, מכילות יותר, סקסיות יותר...
אם זה היה עוזר, פשוט לגשת לאדם (או לעצמנו) ולתת לו בראש - וואו. איזה עולם מדהים כבר היה לנו כאן. אם אפשר היה לומר ככה: הילד שלי קמצן. אני אגיד לו את זה. זה יהפוך אותו לנדיב (דווקא אמרת שהוא נדיב. אבל בנקודה הזו. זה ישחרר אותו עם כסף). אז באמת זה היה מצוין.
כמה מאיתנו ספגנו ביקורת קטלנית מהורינו במשך שנים?... מה זה עשה?...
(קראתי שוב ושוב את דברי לבדוק אם יש פה נימה ביקורתית... אם השתרבבה בטעות - תהיי בטוחה שהיא נובעת מביקורת עצמית שלי, על כך שאני ביקורתית לפעמים... :-)
אז מה כן?...
זו שאלה מורכבת ועדינה. לא פשוט ליצור שינוי בעצמנו, ולא פשוט לעודד שינוי כזה אצל מישהו אחר. קודם כל, הוא עצמו צריך להשתנות, כידוע. וגם אז, זה לא פשוט. מה שאני חושבת שהוא די ברור, אם נפנה פנימה ונבדוק - ששינוי תמיד מגיע על בסיס של איזו קבלה פנימית. קבלה עצמית, ולבני המזל - קבלה גם ע"י הסובבים. כשיש חמימות כלפינו, סובלנות, הבנה שלנו ושל למה אנחנו עושים דברי ם מסוימים, אהבה חמה, וגם סבלנות אלינו, ואמירה ש"זה בסדר", ש"איך שאתה זה בסדר", משם משהו מתחיל לזוז. טבעו של האדם הוא להשתנות. להתפתח. לזוז קדימה כל הזמן. הקבלה מאפשרת את זה. הביקורת סוגרת אותנו, מקפיאה אותנו על שמרינו.
כאשר רציתי ליצור שינוי אצלי ילדי בתחומים מסוימים - וזה קרה, כמובן, זה חלק מהתפקיד שלנו, כנראה - המשבר והתקיעות היו כאשר היתה לי ביקורת עליהם. זה לא משנה אם זו ביקורת חיצונית או פנימית, יש לזה אותו אפקט. כל עוד בתוך הראש שלי האשמתי אותם - זה לא יכול לעבוד. וברגע שעשיתי את הסוויץ' אצלי בראש - שגם איך שהם עכשיו זה בסדר גמור - זה בד"כ מקביל לתכונה דומה שלי שזו ההזדמנות שלי ללמוד לקבל באהבה - משהו התחיל לזוז גם אצלם. natuarally. טבע האדם זה לזוז.
קטע ישן שכתבתי על זה באונלייף, רלוונטי מתמיד... נהניתי לקרוא אותו שוב http://www.onlife.co.il/%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%9D/20175/%D7%9C%D7%94%D7%A9%D7%A4%D7%99%D7%A2-%D7%A2%D7%9C-%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%9D
לגבי דמי הכיס... יש המון גישות לזה. אצלי אסור לילדים להוציא דמי כיס על מה שהם רוצים. זה לא לבזבוזים ואני לא מרשה לבזבז בכלל. הם חוסכים כל אחד למשהו גדול. עניין של החלטה שלנו, ההורים, למה דמי הכיס מיועדים. מבחינתי עד שהם עצמאים כלכלית הכסף הוא בעצם שלי, ואני מחליטה מה עושים בו. גם אם הוא בקופה שלהם.
ואם כבר בכסף עסקינן... 10 תפיסות שגויות על כסף שעלולות לעצור אתכם בחיים: http://tadmor.biz/10-%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%92%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%92%D7%91%D7%99-%D7%9B%D7%A1%D7%A3
ובקרוב סדנת כסף...
בהצלחה לנו :-)
|
תוכן התגובה:
|
