אז יש מקרים שזה באמת קשה לילדים להיות חריגים בזה. זה יופי שמרגיעים אותך ש"זה רק עוד הבדל קטן בין ילדים" - לפעמים זה ככה ולפעמים ממש לא, תלוי בחברה בה נמצא הילדים, במזל אם יש שם ילדים שמחפשים למה להיטפל, בחוסן האישי של הילד שאמנם זה משתנה שמושפע ממך אבל גם נולד עם הילד, ועוד אלף דברים שאין לך מושג לגביהם כשהתינוק נולד. אני מדברת מנסיון אישי של חבר קרוב שלא נימול, אז נכון שאז זה היה יותר חריג מכיום ובכל זאת - מחוץ לאזור תל אביב זו עדיין חריגות.
זה הימור למול וזה הימור לא למול ואת התוצאות אין לדעת. נראה לי שסטטיסטית אפשר להמר שיש יותר סיכוי לטענות מהילד על זה שלא מלו אותו מאשר על זה שכן מלו אותו, פשוט כי ככה זה הרוב, עדיין.
ואת כל זה אני אומרת בלי לדעת מה אעשה בפעם הבאה, זו בהחלט אחת ההחלטות הקשות שיש למי שאינה מאמינה. אבל- לדעתי- חובה שבכל החלטה שלוקחים- להחליט ודי, לא להתייסר שנים ב"מה יהיה אילו". כמו שסאלי כתבה- עשית את הטוב ביותר לאותה נקודה. אין "טוב ביותר אבסולוטי".
|
תוכן התגובה:
|