גליה, אני מאוד מתחברת למה שאת כותבת בצד השכלתני, אבל עדיין לא מסוגלת לעשות את ההפרדה הזו. מצד שני, אני מרגישה שאפילו להעלות את הנושא בפני אמא שלי, יהיה too much בשבילה. לא רואה מצב שאני לוקחת תפקיד של מגשר או מעמידה אותה בפני השאלה מתי היא חושבת שמפגש כזה יהיה אפשרי.
כל מה שכתבתן גרם לי להבין שאולי אני יותר מדי מזדהה עם הכאב והפגיעה שלה, ולא מסוגלת להעמיד אותה בפני עובדה כל כך קשה מבחינתה. (ואגב, אנחנו ממש לא קרובות, והיחסים בינינו טעונים במשקעים וכעסים. איכשהוא בנושא הזה אני לגמרי איתה).
בקיצור, נתתן לי הרבה חומר למחשבה...
|
תוכן התגובה:
|