ואת ההתלבטות - ובתור מי ששנים לקחה אחריות על אמא שלה. אצנו הסיפור אחר אבל גם פה נשארה אמא כועסת ופגועה, אני סוף סוף מתחילה להבין שחייה לא באחריותי וכמה שקשה לי לראות אותה סובלת, לפעמים, ברור לי יותר מאי פעם שזה לא באחריותי לדאוג לה. להיפך, זה יוצר לא מעט בעיות חדשות. כמו שאני יודעת שאני אחראית על חיי - למה שאמא שלי לא תהיה? שאלה שלקח לי הרבה זמן להבין ולענות עליה...
ובדיוק סיפרה לי מישהי מטפלת על אישה שהגיעה אליה אחרי שבעלה עזב אותה לפני 14 שנה עם החברה הכי טובה שלה. והנה הגיע הרגע וצעיר בניהם מתחתן ואין ברירה. עליהם להפגש פעם ראשונה מזה 14 שנה. והיא סיפרה על הדרך שעשתה עם האישה הזו, שהיגע לחתונה וגם האבא והחברה והכל היה בסדר. מכל הלב אני אומרת לך, זו לא אחריות שלך :)
|
תוכן התגובה:
|