ומה שאת מתארת מאוד מזכיר לי את בתי. ילידת סוף אוקטובר, בשלה מבחינה קוגנטיבית, על הבשלות הרגשית לא הייתי סגורה. מצד אחד ילדה מאוד חכמה וורבלית שיודעת להביע את עצמה בצורה מאוד מרשימה, מצד שני הרגשתי שתתאים לה עוד שנה לשחק.
הדברים שהכריעו אצלי בסופו של דבר - 1. בגן היא משכה כל הזמן לכיוון של הבנות הצעירות. בקושי התחברה עם הבוגרות יותר שדווקא איתן עברה את כל המסלול מאז התינוקייה. הרגשתי שחשוב לה להיות מובילה (לא לכל ילד זה מתאים), ושמכל סיבה שלא תהיה, איתן היא מוצאת יותר שפה משותפת.
2. היא ילדה מאוד תזזיתית (ואין לה הפרעת קשב. בדקתי...), מאוד חוויתית, מאוד נהנית ממשחקי דמיון. הרגשתי שלשחק עוד שנה יעשה לה טוב הרבה יותר מלשבת בכיתה.
חייבת לציין שכולם היו נגדי - הגננת, הפסיכולוגית של הגן, אפילו בעלי... שלא לדבר על שכנים וחברים. אף אחד לא הבין על מה אני מדברת. המאבחנת טענה שאין לה תשובה חד-משמעית. אבל התעקשתי. היום, במבט לאחור, אני חושבת שהחלטתי נכון. גם מבחינה חברתית, אין ספק שהרבה יותר טוב לה במקום שבו היא נמצאת, וגם מבחינת הבשלות והיכולת לשבת בכיתה.
כמה דגשים חשובים מאוד בעיניי - עם כל הכבוד לילד, אין לו את הפרספקטיבה שלך. כיתה א' בעיניי הילדים היא איזו פנטזיה נפלאה, והם לא באמת יודעים מה זה דורש מהם. הבת שלי התאכזבה מאוד כשאמרנו לה שלא תעלה, אבל קיבלה את זה כשהסברנו לה את העניין החברתי, וביחד הגענו למסקנה איפה יהיה לה טוב יותר.
אני גם לא מתחברת לאלו שאומרים שלאף ילד לא הזיקה שנה נוספת בגן. מכירה ילדים שממש לא נהנו בגן ופרחו לגמרי בביה"ס, אז צריך להיזהר, לדעתי, גם מהכיוון הזה.
בקיצור, נסי להתנתק לרגע מהגננת, המאבחנת, הפסיכולוגית וכל השאר, ונסי להסתכל עליה - ממה היא נהנית, איפה ועם מי טוב לה.
מאחלת לך שתגיעי להחלטה שלמה ונכונה לכם ולבתך, ואת מוזמנת לעדכן... שתהיה שנה טובה!
|
תוכן התגובה:
|