עם הראשון לא היתה התלבטות, ינואר פתר את הבעיה.
עם השני, היו ענינים (ילדי סוף אוקטובר). קוגניטיבית הוא הרבה מעל למצופה מבני גילו, מוטוריקה לקוייה (שטופלה) ושנה בגן מהגהינום לפני גן חובה שנזקיו היו רבים ועמוקים. בתחילת יוני פתאום עלתה האפשרות מצד הצוות. שבועיים של לבטים קשים והתייעצויות/ אבחונים. בסוף החלטנו שפחות גרוע להעלות. אם רק שבועיים לפני מסיבת הסיום זה עלה איפה כולם היו בשנה הזו? וכשנשאלו על תכנית עבודה מיוחדת כדי שהשנה הזו תהיה משמעותית קיבלנו תשובה נמרחת.
באומץ רב (עם כאבי בטן וחלושס) ניגשנו לצוות ביצפר. תארנו את המצב. את הסבל, את היכולת, את הקשיים. לא החבאנו את ההמלצה על השארות. אמרנו ששני דברים עמדו כנגד - גודל פיזי (עוקף בראש את רוב בני השנתון שלו) והעובדה שהשארות היא לחיזוק רגשי חברתי ואי אפשר למוטט את עולמו בשבועיים, כי הדבר הבטוח מבחינתו שהוא עולה. הדגשנו שלא אכפת לנו מה יהיו השגיו הלימודים שרק יהיה מבסוט. לא התעקשנו על חברים אלא על מורה מעולה, לא פחות מזה.
חודשים ראשונים היו קשים. מוטוריקה דפוקה לא מאיצה תהליכי כתיבה ;) הדרך להמלט היא ב"רחפנות". היו גם התלבטויות על קשב וריכוז. באמצע השנה כשגילו את כשרונו המתמטי הגענו למסקנה (יחד) שאין בעיות קשב שמותנות בתחום לימוד... סיים עם תעודה טובה עם הרבה גיוון. בקיץ ישב ועבד איתנו בעברית. התקדם מאוד. התחיל ב' בקב' המתקדמת בעברית ובחשבון. זה השג ענק! מבחינת חברים הרבה יותר כיף וטוב.
לעומתו ילד מהשנתון שלו נשאר. בנוסף לניתוק שהיה קודם הוא התחיל להיות גם אלים מאוד.זו דוגמא קלאסית לזה ששנה נוספת יכולה גם לקלקל :(
|
תוכן התגובה:
|
