מאז נולדו ילדי, הפכתי, בהדרגה, ממישהי שמאד סומכת על דברי הרופאים, במיוחד כיוון שאין לי ידע מספיק בתחומים האלו, ולכן הם בעיני סמכות, למישהי שמאד מפקפקת בשיטות הרפואיות ומנסה לאתר את המידע לבד, ולהחליט מה דעתי בנושא, גם אם היא לא תואמת את חוות דעתו של הרופא/ה שלי.
זה קרה בהדרגה. פה קראתי משהו, שם נתקלתי במשהו אחר. פתאום פרשתי אחרת את המציאות שהיתה קיימת גם קודם.
אני לא חושבת שהרופאים נגדנו. כמובן שישנם גם רופאים שלא כדאי להתקל בהם, אבל יש גם הרבה רופאים נחמדים, מקצועיים, ואפילו כאלה שגם וגם (-;. אז מה הבעיה? הבעיה היא, שמשום מה, כנראה מתוך אילוצי החיים, יש פער בין החוקרים לבין הרופאים "בשטח", וכך, גם אם עשרה מחקרים מראים שאין טעם לפקוע את מי השפיר, לבצע חתך או כל מיני התערבויות אחרות, למעט, אולי, במצבים חריגים מאד, הסיכוי שלי לפגוש רופא שיבצע את הפעולה הזאת, בלי ליידע, שלא לומר להתייעץ איתי - הוא די גדול. זה מכניס אותי למצב התגוננות. אני, כיולדת, צריכה כל הזמן להשגיח.
מטריד אותי, שהפתרון הראשון, ש(מרבית) הרופאים נותנים, הוא שימוש בתותחים הכבדים. ונתקלתי בזה לא אחת, גם בתחום רפואת הנשים, וגם עם הילדים שלי. מטריד אותי, שאף רופא (למיטב ידיעתי המוגבלת) לא מציע את השיטות הטבעיות כאמצעי מניעה / שלב ראשון בבירור אי-פריון - ואלו שיטות עם אחוזי הצלחה טובים מאד, ואפס תופעות לוואי (אני מדברת על שיטת ההפרשות/מיקום צוואר הרחם/חום השחר). לפחות שנדע על האפשרות, גם אם לא כולן תבחרנה בה. מטריד אותי שמציגים לידת בית כסכנה נוראית שלא תעלה על הדעת של מישהו אחראי, בעוד המחקרים הרבים מראים אחרת.
מטריד אותי, שהגעתי למצב שבו אני לא סומכת על הרופאים שלי, מה שאומר שאני בהחלט עשויה לפספס מצבים שכן דורשים התערבות בגלל "זאב, זאב".
רופא, שכשאני מספרת לו, בבדיקה שגרתית, שאני מעונינת ללדת רגיל (לאחר קיסרי) ולא מבין למה אני רוצה לסבול (וזה עוד לפני שהעלתי את נושא האפידורל...) הוא רופא שיהיה לי קשה לסמוך עליו, שיעמוד לצידי ויתן לי את הצ'אנס המלא להגיע ללידה כזו "כי מה זה כבר משנה, העיקר שיש תינוק. או שניים." (*לי* זה משנה. קודם כל רגשית, אחר כך גם למדתי את העובדות והסכנות). ואיך לעזאזל, בשיטות של קופ"ח אני מוצאת רופא אחר, שמתאים יותר לגישה שלי? ניסיתי. שלחתי שאלות לכל הרופאים בסביבה שבאים בחשבון. לא קיבלתי ולו תשובה אחת(!!!). מה זה אומר על היחס שלהם לקליינטיות???
מטריד אותי, שבשחרור של בני מבית החולים (לאחר לידה+שהות ארוכה בגלל משקל לידה נמוך) אף אחד לא אמר לי שבמכתב השחרור יש דברים שדורשים התייחסות, ורק בגלל שבמקרה בדקתי באינטרנט והיו שם יותר מדי מילים מפחידות, פנינו לרופא (שמיד הפנה אותנו לכל מיני בדיקות).
אין לי ידע פורמלי ברפואה, או בתחום דומה. אני נשענת על מה שאני מוצאת, בעיקר באינטרנט, בשילוב עם ההגיון הפרטי שלי, הנסיון הפרטי שלי, והאמונות הפרטיות שלי. יכול להיות שזה מוטעה מיסודו (אם כי העובדה שהנתונים האלו מגיעים מכמה מקורות שונים די מחזקת אותם). אני מאד מקווה שאף אחד לא מאמץ את דברי כפשוטם, אלא הולך ובודק בעצמו, ומגיע למסקנות שלו. אבל אני מקווה שכך נעשה גם לגבי דברי הרופאים.
רק לאחרונה, פניתי לרופאת המשפחה שלי, עם תאור בעיה, והשערה, לא מקצועית, למקורה. היא שללה את הרעיון שלי מכל וכל (בנימוק מקצועי ובאופן ידידותי בהחלט). למחרת - במסגרת שיטוטי ברשת, נתקלתי בתיאור מדויק של אותה בעיה והמקור שלה, שבאופן מפתיע, היה בדיוק מה שניחשתי...
אז כן - אני איבדתי חלק ניכר מהאמון שלי ברופאים. זה עצוב לי, וגם מפחיד. אני גם יודעת שהם לא רוצים ברעתי. רק לא רואים את טובתי באותו אופן כמוני.
|
תוכן התגובה:
|
