|
18/8/2002 11:04
|
דיאנה
|
מאת:
|
|
בטח לא נגדנו, אבל...
|
כותרת:
|
לא תמיד טובתנו עומדת כשיקול יחיד בהחלטות. וגם לי יש דוגמאות מנסיון אישי.
הרופאים אוהבים פרוצדורות. זה נותן להם הצדקה לשנות הלימוד וההתנסות הארוכות, והרגשה טובה שהם עשו משהו וזה הציל את החולה. זה לא נאמר כביקורת, שזה מוצדק לחלוטין וגם אני מרגישה גאווה כשהתערבתי במשהו שהוא בתחום מקצועי, השתמשתי בידע ובנסיון שלי והצלחתי להגיע למשהו טוב יותר. זה אנושי וטוב שיש גאווה מקצועית ורצון להשתמש בידע שנרכש בעמל רב.
אבל צריך להזהר מהלהיטות לאחוז את המכשירים ולהתחיל בהתערבויות. לא אצל כל הרופאים זה כך, ואני אפילו אעיז להכליל שזה נפוץ יותר אצל רופאים צעירים. נתקלתי בכך כמה פעמים. הרופא שיילד אותי היה מעט נלהב לדעתי לעשות ניתוח קיסרי. אני חושבת שהייתי בין היחידות במשמרת שלו שלא ילדה בסופו של דבר בניתוח, וגם זה רק בזכות המיילדת שהציעה לבדוק שוב אם באמת אי אפשר ליילד בדרך אחרת.
וכשהיו לנו את הבעיות של שרשרת הקאות, הרופאים ממש התלהבו לאבחן תסביב מעיים (סליחה מראש אם לא דייקתי במונח) שדורש פרוצדורות רפואיות מעט מורכבות, למרות שהסימפטומים לא ממש תאמו לתופעה הזו. אני כמעט התעלפתי במהלך אחת הפרוצדורות שכן הסכמתי שיעשו, והסטודנטית ששלחו איתי החוצה לטפל בי השכיבה אותי במהירות על ספסל מחוץ לחדר ורצה בחזרה פנימה בלהיטות כדי לא להפסיד שום דבר. זה ממש נראה כמו באי.אר., כאשר להוטים לתרגל פרוצדורות שונות שלמדו וממש שמחים שמגיע מישהו שנותן הצדקה לפרוצדורות האלה.
עדיין אי אפשר להתייחס לרופאים כאוייב, כדאי להקשיב ולשאול. כשלבר היתה מה שנראה לי כמו פריחה, מבט אחד של הרופא הספיק כדי לקבוע שאלו שטפי דם ולשלוח אותו בדחיפות לספירת דם. עדיין תמיד כדאי לקבל את הפרטים המלאים, לברר לבד, ולקבל חוות דעת שניה אם צריך, במיוחד אם משהו נראה חשוד או לא מתאים.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
