|
6/10/2002 20:18
|
אמא 10
|
מאת:
|
|
האמת
|
כותרת:
|
ביטאת את עצמך ממש יפה וברור, גם את החלק הראשון, שבו את מתארת את החשק של בעלך, לעומת הקשיים שאת מודעת להם ועירנית למה שעומד לבוא. מצד שני גם בחלק השני של דברייך יש נימה של געגועים לקטן הקטן הזה. אני מאמינה שאם יש בך את הגעגועים והחשק הזה (ומה גם שזה מתאים מבחינת העבודה) עם האוכל יבוא התיאבון, ובגדול. כמובן שאין תשובה לשאלתך, כי זה כל כך אינדבידואלי, אבל לפחות אני יכולה לאשר את העניין שילד שני זה לא ילד ראשון, ויותר מזה: כשאני ילדתי את בני השני, שכבתי בהדסה עין כרם עם עוד 4 נשים בחדר (כן, היו זמנים כאלו...) וכולן היו אחרי לידה ראשונה, רק אני לידה שניה. ואז אחת שאלה אותי האם האהבה לילד שני אינה פחותה. ואני הרגשתי להיפך. מכיוון שכל הצדדים הטכניים כבר מוכרים, הלב יותר פנוי לאהבה נטו. אין את ההלם הזה של "ואו אני אמא". ואכן, בלידות המאוחרות שלי זה בולט פי כמה. כל ההחתלות, האמבטיות, והטיפול הטכני הוא כל כך אוטומטי, שהלב כל כך פנוי רק לאכול להם את הלחיים ולשתות את הריח המטריף שלהם (אויש אני כותבת ובא לי להעיר את איתיאל ולהיצמד אליו...)
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|