חשבת שאולי אלו האינסטינקטים החייתים הטהורים והנפלאים בוקעים ממך, ולא איזו פיה רעה? שאולי באמת נכון להיות פנויה בתקופה זו לתינוקת המקסימה שלך, הוא הדבר הנכון, ופשוט אין תנאים להכיל את המצב הבלתי נסבל ואת מגיבה באופן בריא לכך? איריס דיברה על תפקידם של ילדינו בחיינו, ואני רוצה להוסיף על דבריה הנפלאים, שאם מצב נתפס כבלתי נסבל מבחינתינו, אולי יש מקום לשנות, אולי תפקיד ילדינו הוא לעצבן אותנו מחיינו המטופשים במידה כזו שיתעורר שינוי שינתב את חיינו יותר בחכמה... כן אין ספק, אני חוזרת לשבט... שאם היה כזה, אולי הית זוכה לקרוא לעצמך אמא מדהימה וקשובה לאינסטינקטים שלך באופן מיוחד (מפנה בזאת לסיפור הלידה של ביתך). טוב נו, לכל אחד תמונה אחרת בראש, אולי זה לא בדיוק שבט אצלך (לא בטוחה שאת ששה לצאת מתחומי העיר), אבל אולי יש מקום להפוך את הקערה על פיה, ובמקום להשלים עם "אמא מושתלת" ו"פיה רעה", אפשר לקבל הנחיה ממשית מהקולות האלה שאומרים - ככה לא! ולשאול אותם איך כן, ולמצוא פתרון קצת יותר יציב מחוגים משופצרים. סליחה על ההתפרצות, אם היא לא במקומה, קצת ממהרת מלבדוק את מילותי, פשוט היתי חייבת להגיד, כמובן מהגיגי ליבי, ומבחינה עמוקה של המקום בו אני נמצאת היום. אוהבת, מירב.
|
תוכן התגובה:
|