כל הזמן ממש ממליצים על יוגה לקראת לידה. ואני כל הזמן התעלמתי, כי כשעשיתי יוגה (לפני כמה שנים, במשך שנה) ממש שנאתי כל שניה. כשיצאתי משם הרגשתי נפלא, ולכן המשכתי, אבל ממש לא נהניתי. אני זוכרת את עצמי שוכבת על המזרון, או יושבת ועושה את הנשימות, וחוזרת לעצמי בלב (כמו מנטרה...) היום זו הפעם האחרונה, היום זו הפעם האחרונה... (אני צוחקת עכשיו כשאני נזכרת בזה). ואז השיעור היה נגמר והיתי יוצאת החוצה לאויר הקריר (חיפה...) ומרגישה כל כך טוב בכל הגוף, ואומרת לעצמי, אוקיי, אני אגיע עוד פעם אחת וזהו...
עכשיו למה אני מספרת לך את זה? פתאום כשהתחלתי לקרוא על הנשימות ואיך לנשום בלחיצות, שמתי לב שפשוט כל מה שלמדתי ביוגה על הנשימות (שכל כך שנאתי) פשוט נשאר טבוע בי! (אני ידעתי שמאז אני נושמת יותר לאט ויותר רגוע, אבל לא ידעתי עד כמה זה תואם את כל מה שממליצים). כל הזמן ממליצים על הנשימות בטן - וכל נשימה עמוקה שלי היא כזו! אפילו בלי לחשוב. וגם אני נושמת הרבה יותר לאט ועמוק. למשל כשאני יושבת קרוב מאוד לבעלי אני מרגישה שאני נושמת כמעט פי 2 יותר לאט ממנו (והוא מאוד בכושר - שחיין - זה לא קשור). אני גם יודעת להרגיע את עצמי עם נשימות - למשל לפני שאני נרדמת. אז אני עכשיו מרגישה הרבה יותר בטוחה בעצמי לקראת הלידה (וזה עוזר לנשום נכון בלחיצות). אז אולי אם את רוצה לעשות משהו את יכולה לתרגל קצת יוגה. אני לא חושבת שצריך שנה בשביל ללמוד את הנשימות האלה.
|
תוכן התגובה:
|