|
17/11/2002 11:52
|
נירה
|
מאת:
|
|
פולינה, אנחנו כבר היינו בהצגה הזו...
|
כותרת:
|
ורוצה להוסיף כמה דברים לכל מה שנאמר. גם אני לא בעד התעלמות שיכולה להביא לנסיונות חוזרים ונשנים ומתגברים עד שהיא תקבל את תשומת הלב שהיא מבקשת. אני כן בעד שמרת קור רוח עד כמה שאפשר. דברי אליה בשקט ובנחת, במשפטים ברורים וקצרים, תעבירי את המסר שוב ושוב "אני מבינה שאת כועסת, אבל אי אפשר ל..." גם אני משתדלת להמעיט ב"לא" לכן, דווקא כשאני אוסרת, זה ברור לטל שאני מתכוונת לכך. לפעמים היא מקבלת את זה ולפעמים היא מנסה אותי. אם יש צורך להבהיר את האיסור, אני מרחיקה אותה באופן מעשי ולא מסתפקת במילים. תמיד אני שומרת על מסר שזה בסדר לכעוס ולפעמים מאבדים שליטה ואוד מתוסכלים, ואני תמיד פה כעוגן שפוי ובטוח לחזור אליו, אני לא מאבדת שליטה במצבים האלה. לפעמים חיבוק חזק עוזר ולפעמים לא. אל תתרגשי מה"מחאות" זו דרכה להגיע אלייך, תגיבי רק על המעשה האסור ולא על הטחת הראש. ותאמיני ל, שבסוף זה מחלחל. המחאות ממשיכות ואף מתגברות בסביבות גיל שנתיים אבל היום "מחאה" כזו לוקחת כמה דקות וממשיכים הלאה כי היא רואה שזה לא עובד עלי. אה, עוד משהו, אם אמרתם לא, היו עקביים ואל תשנו את דעתכם או "תישברו" זה מעביר לה מסר שזו הדרך להשיג דברים. וכמובן לצמצם את ה"התקלויות" רק להכרחי כדי לא ליצור תיסכול מיותר.זהו, את שאר מה שהיה לי להגיד- אמרו כבר... בהצלחה ו... נסי להנות מזה שילדתך מנסה להשיג את רצונה והיא סקרנית ועצמאית (וכמובן יפה....)
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|