|
12/12/2002 21:24
|
שרי
|
מאת:
|
|
לנסוע לנסוע לנסוע...
|
כותרת:
|
אנחנו נסענו לארבעה ימים כשאור היתה בת עשרה חודשים. היא נשארה עם אחותה הגדולה ועם הסבתות - היו חילופי משמרות ותוך כדי היתה גם דרמה גדולה כי הסבא בדיוק קיבל שבץ מוחי - היה שמח ! ולמרות הכל אור ממש לא חשה בחסרוננו. היא שמחה לראות אותנו אבל נהנתה מאוד עם סבא סבתא. וגם היא לא בילתה עד אז אף לילה בלעדינו. הגישה שלי אומרת בלי שום קשר - אם יש אנשים שהוא מכיר ואוהב שמטפלים בו, את יכולה לנסוע בלב שקט. אפילו אם הוא קצת יתגעגע - הוא יחזיק מעמד. _לגביך - זה כבר סיפור אחר... סתתם) אמנם הוא כבר די גדול כדי לחשוש מהפרידה אבל על זה אפשר לתהגבר על ידי השארת מתנות קטנות שיתנו לו כל יום מאבאמא או לחילופין ובנוסף טלפונים יום יומיים ושיחה איתו - רק שישמע את קולכם אומר לו שאתם אוהבים,ותחזרו בקרוב. דבר נוסף שיכול לעזור - הקליטו לו בקולכם סיפור או שניים שהוא אוהב ובקשו שישמיעו לו ת הסיפור .. ותעשו חיים משוגעים !!!!!!!!!!!!!
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|