ואני לא מצליחה בדיוק לשים את האצבע מה בדיוק גרם לכך. בכל אופן מה שלא אימצתי זה את ה"לתמלל אותו" לא רציתי לשקוע איתו עמוק בעצב שלו, פשוט אמרתי: חסרה לו שמחה? נוסיף שמחה. והקדשתי זמן לחיוכים איתו, לשירים, לשמחה, להשתוללויות (עם האח המה-זה-גדול, גבר צעיר בן 16) בכל אופן, אמא אחת, התרחקי מרגשי אשם, הם לא מולידים דברים חיוביים. אם יש לך תחושת מועקה כזאת בסוף היום, תקבעי עם עצמך זמן יזום שבו את מקדישה כיפיות לך ולבנך הגדול (גם רועי אוטוטו שנתיים, חובק אח בן 4 חודשים) מוטב שזה יבוא מיוזמתך, ולא מאוחר יותר מיוזמתו, בנדנוד, מתוך חסך. ותודי על כך שהוא מעסיק את עצמו, זה רק מראה שיש לו אישיות עשירה ומסופקת.
|
תוכן התגובה:
|