פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

12/2/2003 13:53 הריונית בארון מאת: הריונית בארונית - הוצאת לי את המילים מהפה וגם שאלה לאמהות ליותר מילד אחד כותרת: הריונית- אנחנו באותו שבוע, באותו מצב ובאותן חרדות. דווקא ההריון הראשון עבר עלי בלי אף חרדה ליכולות שלי או לבריאות של העובר (רק קצת לבריאות שלי אבל גם לא רציני). פתאום עכשיו- אני לא מסוגלת להבין איך אסתדר עם שניים. מה שבעיקר מטריד אותי זה שאני לא מצליחה לאהוב את העובר החדש כמו שאהבתי את הראשון. את הראשון אהבתי כבר מיום ההתעברות וחיכיתי לו 9 חודשים בשקיקה כשאני מלאה ברגשות חיוביים של אהבה אדירה כלפיו. הייתי קוראת כל שבוע בספרים על מצב העובר בגיל ההריון בו אני נמצאת והייתי מנסה לדמיין איך הוא, איך יהיה... כל כך אהבתי אותו, היינו שרים לו ביחד שירים (אני ובעלי). עכשיו, אני לא יודעת איך אפשר לאהוב עוד אחד באותה מידה שאוהבים את הראשון... אני כל כך אוהבת את הגדול וכל כך קשורה אליו (והוא אלי). איך נוכל, אני וילדי, לאהוב ילד/ה חדש/ה כשהוא בעצם מפריד בינינו? איך אפשר להקשר לילד החדש כשיש עוד אח שצריך להעניק לו תשומת לב ואהבה? איך אפשר לאהוב שניים אותו דבר? נראה לי שאני חוששת מהתחרות בין האחים יותר ממה שיחשוש ממנה הגדול. ואיך בעלי יסתדר עם שניים כשבקושי עם אחד הוא מחזיק מעמד... אני לא רוצה שאף טיפה אחת של תשומת לב תחסר לבני הגדול והאהוב ואני מרגישה שלא רק שאני לא אוהבת אלא אף שוטמת את העובר החדש שהוא מנסה לגזול את מקום הבכור. ודווקא רציתי את ההריון הזה כל-כך במשך שנה וחצי והוא היה לגמרי מתוכנן אבל פתאום כשהוא הגיע... כבר תקופה ארוכה שאני מסתובבת עם הרגשות הקשים האלה בבטן (תרתי משמע). הלילות שלי טרופי-שינה ובימים אני לא מסוגלת להתרכז. נראה לי שהמצב ניכר אפילו במכתב הזה שנכתב בהתרגשות- מהלב למקלדת, בלי שום עריכה. רציתי לשאול איך זה היה אצלכן, אלה בעלות יותר מילד אחד. כלומר- איך הרגשתן כלפי העובר בהריון ואיך הסתגלתן למעבר למשפחה עם שני ילדים. אני ממש ממש מוטרדת. תודה לעונות וימים נעימים לכולן. תוכן התגובה: תגובות נוספות 12/2/2003  10:53 משקשקת ומרגיעה - הריונית בארונית 12/2/2003  13:27 מוכר לי - p 12/2/2003  13:57 רציתי לענות לך כבר לפני שעתיים אבל הקטנה התעוררה כי הגדול התנגש בעגלה שלה..... - שרי 2 12/2/2003  14:01 בדיוק היום התבכיינתי על אותו נושא (ועודדתי את עצמי) - תמי 12/2/2003  14:03 הי שרי... כתבנו ממש ביחד. אני מאמינה שהמעודד העיקרי פה הוא אהבת אחים. אין כמותה. (ל"ת) - תמי 12/2/2003  14:09 אין לי מה להגיד (עדיין) חוץ מיזה שתמי ושרי - ריגשתם אותי איזה תגובות מקסימות יישר כח לכולנו איפה אמא?11 (ל"ת) - מעיין של ליב 12/2/2003  14:15 אילו תגובות יפות. עלו לי דמעות בעיניים (אמרתי לחוצה, לא?) (ל"ת) - לחוצה 12/2/2003  14:18 ושכחתי להוסיף (טוב שתמי הזכירה לי) - הריונית בארון 12/2/2003  14:21 הלב המתרחב - כרמית_מ 12/2/2003  14:25 מה לגביי פסק זמן לעצמך? - רותם 12/2/2003  15:16 נפלאות האהבה - איריס גוב 12/2/2003  17:09 כל כך מבינה על מה את מדברת- - עוד לחוצה אחת 12/2/2003  17:21 ואז מגיע מספר 3...סתם - גילי אבישי 12/2/2003  18:14 בלב של אמא תמיד יש מקום לעוד אחד - מאיה של אופק ומעוף 12/2/2003  22:04 קראתי כמה הודעות אנונימיות ולרגע חשבתי שאולי אני כתבתי אותן - שבית 12/2/2003  22:25 שבית יקירתי, את ממש, אבל ממש לא דוגמא - איריס גוב 12/2/2003  22:29 o.t לגילי - נחמד לדעת שחושבים עלי... (ל"ת) - שבית 12/2/2003  23:29 והעיקר והעיקר - לא לפחד כלל!!!! - שרי 12/2/2003  23:54 שרי, שרי, ממחשבות אף אחת עוד לא נכנסה להריון. אז קדימה יקירה, למעשים! מספר חמש עובר דרך ארבע. (ל"ת) - איריס גוב 13/2/2003  08:39 תודה על העידוד! אני מרגישה יותר חזקה עכשיו. (ל"ת) - לחוצה

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש