אבל אני לא עד כדי כך סנילית. גם אני בהריון שני. ההפרש הצפוי הוא שנה ושלושה חודשים. צפוף, אבל מתוכנן. איריס יכולה להיות עדה להתלבטות. את רוב הפחד עברתי לפני הכניסה להריון, אבל אחרי שהחלטתי אני שלמה עם ההחלטה ויודעת שלא תהייה לי ברירה אלה להתמודד. אז כרגע אני מתרכזת בהכנות ללידה, ופחות מטרידה את עצמי במה שיהיה אחרי. מה שיהיה, זה מה שיהיה, ונתמודד עם זה כשיגיע. גם לי יש את התחושה שאני מקדישה פחות לעובר הנוכחי ממה שהקדשתי לעובר בהריון הקודם, אבל גם זמנו יגיע. כרגע אני משתדלת להנות מגלצ'יק כל עוד רק הוא כאן. והוא כל כך מקסים שאפשר להבין למה רצינו עוד אחד. גם אני מוצאת את עצמי תוהה אם יכול להיות עוד יצור כל כך מתוק כמוהו. למעשה אלו אותן מחשבות בשינו אדרת. בהריון הראשון חשבתי איך הוא יראה, למי הוא יהיה דומה. עכשיו יש למה להשוות. אבל מה שבטוח זה שיהיה בסדר. שבית.
|
תוכן התגובה:
|