אני מסכימה בכל ליבי עם 'הלב המתרחב' של כרמית. אהבה היא הדבר היחיד בעולם שחוק שימור האנרגיה לא חל עליה, ותמיד נוצר יש מאין (אולי כי מקורה אלוהי הוא).
מעצמי יכולה לספר, כי ההרגשה שאנחנו משפחה, נחתה אחרי הולדתו של יונתן. לפני כן, היינו זוג עם ילד. השתעשנו בלהיות הורים, ופתאום הפכנו למשפחה עם כל המשתמע מכך. היום כשאני מסתכלת על בכורתי, וילדים בכורים אחרים, לדעתי, הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות עבורם, הוא ללדת להם אחים. תשומת הלב העודפת היא עקב אכילס שלהם. הם מתרגלים להיות במרכז, שעושים עבורם דברים, שמפעילים אותם, ומה רב התסכול כשבאים באינטראקציה עם החברה, והם פתאום לא במרכז. רבים מהם כלל לא יודעים איך להעסיק את עצמם, ואיך להיות חלק מהמעגל, ולא רק במרכזו.
איריס
|
תוכן התגובה:
|