תודה רבה רבה רבה. קראתי את כל מה שכתבתן לי בנושא של הברית מילה שבני ואני לא רוצים לעבור. אני לא ממשיכה בעמוד ההוא כי זה כבר מאוד התרחק אחורה בפורום. בכל אופן בסופשבוע ישבנו אני ובעלי היקר . הילד ישן. הילד שבבטן בעט בקצב הלא רוצה ברית. אני בספה מצד אחד והוא מצד שני מולנו השולחן מחשב ובינינו ערימה של דפים. מאמרים, סיפורים, זיכרונות רעים מהברית הקודמת, ילדות קשה, כל מיני כעסים על הוויכוח שהולך להיות. הירגשתי שוב את חוסר האונים הזה: המישפחה, החמים, החברה, הדת, האכזריות של מה שהולכים לעשות וגם מה שעשו לתינוק שלי בלי הרדמה .איך יכולתי? איכזבתי את עצמי והיתחלתי לבכות. ככה זה בהריון וככה זה אצלי ביכלל כשדברים ממש חשובים לי עומדים על הפרק. ולא היצלחתי להגיד כלום רק "היבטחת לי שתיקרא" כזה חלש יצא לי מהפה. ואז הוא אמר לי שכבר קרא את זה בלילה ובלילה הקודם וכשהייתי אצל ההורים שלי עם הילד והיה לו זמן לחשוב. והודה שגם הוא סבל מהברית של הקטן והירגיש שהתינוק סובל ובמיוחד שאני סובלת. הוא אמר שהוא מרגיש קשה שכאילו הוא לא בעל טוב כי הוא לא יכול להגן עלי מהסבל. משם דיברנו על המון דברים ואיכשהו לא היינו שניים משני צידי המתרס אלא חברים. ויצאו הרבה דברים שלא הכול אפרט אבל במיוחד שבעלי , המילים שלי וגם שלו , פשוט מ-פ-ח-ד לא לעשות. לא שהוא חושב שצריך את זה ממש. מפחד שהעם היהודי יעלם על אחריותו מפחד שהילד יהיה שונה מימנו מפחד שזה יהיה מסובך לטפל בילד עם עורלה וליכלוכים מפחד מהחברים ומהחברה - מה יגידו עליו. איך הוא יסביר לכולם ובעיקר מפחד מההורים שלו. סנדק אבא שלו כבר היה (לא רוצה להיזכר שוב בזה) אבל מה הם יעשו ויגידו. אני אפילו מצדיקה חלק מהפחדים שלו אבל מבינה את כולם. בעלי לא בכיין אבל הוא עשוי משעווה של נר. זה נראה לבן וקשה ועמיד. אבל קצת שמש ונמס. בכל זאת יש לי קצת רגיעה ממה שדיברתי איתו. וגם זה משהו.
|
תוכן ההודעה:
|