אני כל כך מבינה אותך, בימים האחרונים מסתובבות אצלי מחשבות דומות והתבשל לי שיתוף. אין לי עדיין תובנות אבל אני רוצה לספר לך עליי. כל איזה שנתיים פניתי לכיוון אחר. תמיד היה לי נדמה שהנה מצאתי את הפינה שלי, את העיסוק שימלא אותי ויספק אותי לשארית חיי. אני רואה מסביבי אנשים כאלה, למה שזה לא יקרה לי? התחלתי מצורפות, אח"כ טיפול סיעודי בקשישים, זכויות אדם, הקמת אתרי אינטרנט ולבסוף גינון. תמיד המתח הזה שקיים בין הקושי שלי (העצום) להיות שכירה לבין היכולות המאוד נמוכות שלי בעסקים, מביא אותי לאיזה דד אנד. ואז רעיון חדש מלהיב אותי. ואמא, לזכותה יאמר, מממנת כל פעם לימודים ומחזיקה אצבעות חזק. תמיד חשבתי לי: כשיהיו לי ילדים, אם אוכל להיות עקרת בית ולטפל בהם, לבטח ארגיש שלמה ומסופקת. זה בול מתאים לי. מה צריך יותר. והנה אני בבית עם התינוקת ומתחילה להרגיש שצריכה יותר. אני עושה עבודה טובה בבית, מאוד ברור לי, אבל גם בכל תחום אחר עשיתי עבודה טובה. וגם זה לא מספיק. פתאום אחרי הלידה מתחשק לי ללמוד להיות דולה, ושוב הפנטזיה שאם אעשה את זה אהיה מלאה ומסופקת... בפעם הראשונה מתגנבות להן מחשבות שמא אני לא אמצא אף פעם וזה בכלל לא שייך לכמה אני אנסה. משהו דפקטי באישיות. אין לי הדחף שלך להשאיר חותם רק לדעת בסוף חיי שלא בזבזתי, שעשיתי את הדבר הזה שמתאים, מעניין וממלא. ומכניס כסף באותה הזדמנות. לא יודעת. נחייה ונראה.
|
תוכן התגובה:
|