7/10/2001 11:19
|
ריש
|
מאת:
|
ענבל,
|
כותרת:
|
בחוכמה אינסופית הצגת את הבעיה. מה אגיד לך גם אני נמצאת באותה הצומת מקווה לתפוס טרמפ שישלוף אותי מהמקום של אי ההחלטה, של תסכול מהחלטה שגויה.
גם אני, כמוך, מרגישה שהטקס מיותר ונובע מסיבות חברתיות בלבד וללא שינוי - קרי החלטה של כמה אנשים אמיצים וקריאה חד משמעית של "לא עוד" לא ישבר מעגל הקסמים הזה. האישלי לעומת זאת חושב כמו בני משפחתך, שילד לא נימול יסבול כל ימי חייו והסבל הזה מיותר. הוא רואה את הדברים מנקודת ראות גברית מהמפגשים סביב המדורה ב"כיבוי צופי" מהמקלחות המשותפות בטירונות, מהמפגשים במשתנות. כיף גדול זה לא. לא עוזרים לי הטיעונים שאם הוא הילד של אמא שלו הוא ישים זין ארוך (ולא נימול) על כולם בלי להתרגש. לא עוזרות לי טענות שאת הנעשה אין להשיב. לא מועיל לי לומר שגם חתונה רפורמית נראתה לפני כמה שנים כחטא איום שלא תינתן עליו כפרה ושלמרות זאת ואף על פי כן בחרנו במודע שלא לעבור ברבנות.
הפשרה היחידה שיכולתי לחשוב עליה היא קצת כמו עקדת יצחק... לשלוח את הנער עם אביו בתקווה שימצא שה שיחליף את מקומו או שלחלופין דעותי המוזרות יחלחלו למוחיהם של הורי ואישי עד לרגע הקובע.
אין לי כוונה לגרור את ההתלבטות לאורך זמן. הדבר יגרום למתחים מיותרים ביני לביני וביני לבין הסביבה. את ההחלטה יהיה צורך לקחת תוך שבוע שבועיים מקסימום כדי שלא אתייסר לאורך זמן. גם ככה יש הכועסים עלי על חירוב ה"מצווה" של סנדקות (לא שהם מרגשים אותי)...
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|