פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

7/10/2001 23:07 ענבל ל מאת: לריש, עדה, גילת, דיאנה - תודה, ולרותם א. - בקשה כותרת: תודה לכולכן על הניחומים והעידוד. עדה, אין לך מושג כמה אני מקנאה בך. רציתי בת עוד לפני שבכלל ידענו מה יש לנו, וזה אפילו מבלי לחשוב על נושא הברית. אבל לא הייתי מוותרת על שני האוצרות שנולדו לי, גם אם יצאו מהמין הסובל. הם פשוט משגעים (וכמו שאמרה רותי, אני מאוהבת קשות...) ריש, אני לעומתך מרגישה שהחלטה שהיתה, לא בהכרח חייבת לחזור על עצמה. שום דבר איננו מובן מאליו יותר. כמו שחיסנּו את שי בצורה הסטנדרטית, את כל החיסונים במועדם, וכעת לא אחזור על כך לאחר שזקפתי אזנַי לשמוע על כל תופעות-הלואי הקטלניות שעלולות להיות להן, אלא אלמד את הנושא היטב לפני שאחליט במה ואיך ומתי לחסן את עידן, כך ברית המילה הטראומטית שעשינו לשי לא תחזור על עצמה רק משום שנעשתה כבר. נכון, באמבטיה הראשונה של עידן שי שאל למה הפיפי שלו נראה כך (הוא היה אז רק בן יומיים). אמרנו שכך תינוקות נולדים, ומאז השאלה לא חזרה על עצמה. הוא פשוט קיבל את זה כמו שזה, עובדה מוגמרת. סביר שילדים, שמבוגרים לא הראו להם עדיין איך לצחוק על השונה מהם, יקבלו את השונות כמובן מאליו ולא יחשבו שהיא סיבה ללעג (זו דעתי, לפחות, שליחס המבוגר יש השפעה רבה על יחס הילד לאחֵר). לשי יש משקפיים מגיל שנתיים וחצי, ולו זה מובן מאליו, ועדיין לא פגשתי ילד שצחק עליו. סביר שהוא אינו משדר מצוקה עקב המשקפיים, ולכן אינו 'מושך אש' לכיוונו בגללם. בחברת ילדים הוא בהחלט בעל ביטחון עצמי. אישית אין לי בעיה להסביר לשני ילדי שחטאתי לראשון מטפשות ובורות, ואולי גם השני יחשוב שחטאתי לו, הפעם מרוב התחשבות. אבל אנחנו בני-אדם ומותר לנו לטעות, ומותר לנו גם להודות בטעות ולנסות לא לחזור עליה. הרי אם יש איזו מטרה לטעויות, היא כדי שלא נחזור עליהן. ואני לא אתבייש לומר לשי שאילו ידעתי לפני שנולד, מה שידעתי לפני שעידן נולד, סביר שאף הוא לא היה נימול. אני לא חושבת שדוקא הנימול או דוקא השלם יחשבו עצמם מקופחים. להיפך, אפשר למצוא את הטיעון ההפוך כמעודד (הנימול כמו כולם, השלם מיוחד ולא ניזוק - אמא לא רצתה להזיק לי ולהכאיב לי). אולי כל זה רק הצדקות כדי להרגיש יותר טוב עם עצמי (וכבר אמרו חכמים - אשרי המאמין; אם היינו דתיים היו נחסכים מאיתנו הלבטים הללו), כי סביר באמת שלא תישאר צלקת בנפשו של הילד יחד עם הצלקת בגופו. כך שזה הסבל שלי כעת (אם כבר ברית אז כמובן עם הרדמה, מה שכנראה יבטיח מינימום של כאב), לעומת סבל אפשרי של הילד כל ימיו (סבל ודאי, לפי טיעוניו של אחי, מה שיגרום לו לעבור ברית מרצונו החפשי בגיל מבוגר יותר, לאחר שינטור לי כל חייו עד אותו רגע). אנחנו לא שייכים לקהילה של לא-נימולים, ולא סביר שננסה להשתייך רק מסיבה זו. אנחנו בוחרים את חברינו לא לפי העדפותיהם המיניות, גם במובן הזה. סביר שנחזק את ילדנו אם לא נמול אותו, וננסה לתת לו בכל דרך אפשרית את ההרגשה שהוא ילד רגיל לכל דבר (כלומר, לא נתייחס בכלל לאיבר מינו כמשהו הראוי לציון כלשהו). אבל איך נוכל להיות בטוחים שהוא יהיה מספיק חזק נפשית להתמודד עם הבורים שכן יחשבו שזו סיבה ללעג? אין דרך לחזות את העתיד, וזה העתיד של הילד שלי שאני 'משחקת' בו. תמיד יהיו אנשים כמו המשפחה שלי שיציינו את זה כעובדה הראויה לציון, כמו אותה אם שציינה את העובדה הזו באוזניה של ענת ג. ביום הראשון בגן. כמו שאני לא רוצה שאי-פעם שי יהיה 'המישקפוֹפֵר', כך אני לא רוצה שעידן יהיה 'זה שלא נימול'. לטענת הקונדום, נראה לי שחלק מאד קטן מחייו אמור להיות מוקדש לנסיונות ללבוש קונדום, אז זה לא טיעון מכריע. מה גם שעוד לא שאלתי את אחותי למה החבר הלא-נימול שלה לא עושה ברית אם זה כל-כך מפריע לו. סביר שהוא חי לא-רע עם גופו עד עתה, כולל העורלה. וגילת, אל תדאגי, נחרצותך הכרחית וטובה כאן. רותם א., בדיון קודם אמרת משהו על 'מדיברית'. אנא אמרי איך אוכל לשמוע את הפרטים, כי לא השארת שם אי-מייל. דיאנה, אני בהחלט זקוקה לשיחה בע"פ. אשמח אם תשלחי לי למייל את מס' הטלפון שלך. לסיכום, חברות וחברים, כפי שאתם רואים אני עוד לא סגורה על הנושא, וזה מה שקשה - קשה כל עוד מתלבטים. אם נעשה לו ברית, אין ספק שזה יהיה מכל הסיבות הלא-נכונות (ובעצם, הרצון להשתייך חברתית הוא הסיבה היחידה). (מחר אנחנו נוסעים לארץ לא-נדמה-לי, שם מקצצים לכל בן את קצה אפו. עניין של מוסכמה חברתית. ככה, את הקצה של השפיץ של האף. זה לא פוגע בחוש הריח, זה לא פגיעה אסתטית - שזה עניין של טעם אישי - בקיצור עניין פעוט, פשוט ומהיר. אפילו לא נורא כואב, אם עושים את זה בהרדמה. האם אחי ינסה להניאני מלקצוץ לבנַי את אפיהם משום חוסר התועלת והתכלית שבכך, או שיעודד אותי להצטרף ולהשתייך חברתית ע"י אקט שכזה??? נקודה למחשבה...) תודה לכל מי שתרם/יתרום לדיון ויעזור לי להחליט. ענבל. תוכן התגובה: תגובות נוספות 6/10/2001  10:11 לעמית - בקשר לברית מילה - ד"ר צבי שטיינר כירורג ילדים 6/10/2001  11:08 מספר שאלות לד"ר שטיינר - עוד השלכות של הגיל ועל זריקת ההרדמה - דיאנה 6/10/2001  14:37 לדיאנה לגבי ברית מילה - ד"ר שטיינר צבי כירורג ילדים 6/10/2001  20:46 ומה לגבי כאב אחרי הפרוצדורה? - עדה 7/10/2001  00:03 לדר' שטיינר - ברוך הבא לפורום, אינסוף שאלות לי - רותי קרני הורוביץ 7/10/2001  00:13 לעדה, כאב לאחר ברית מילה - ד"ר צבי שטיינר כירורג ילדים 7/10/2001  00:20 לעמית, הייתי שמחה אם שאלותיך החשובות היו מצורפות להודעת הכותרת שכבר נפתחה בעמוד זה בנושא (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ 7/10/2001  00:50 לרותי קרני הורוביץ לגבי ברית מילה - ד"ר צבי שטיינר כירורג ילדים 7/10/2001  10:59 לעמית - תבורכי על השאלות; לד"ר שטיינר - תודה על הצטרפותך; לרותי - שאלת את שאלותיי במקומי; לדיאנה - זקוקה לעזרתך - ענבל ל 7/10/2001  11:19 ענבל, - ריש 7/10/2001  13:28 ענבל, ריש, לבי אתכן - עדה 7/10/2001  14:25 שאלה לריש - שרון 7/10/2001  15:07 החלטה היא החלטה - ריש 7/10/2001  16:43 לענבל - עוד משהו על ברית מילה - גילת 7/10/2001  17:29 גילת, תודה על דבריך ועל פרסום הטל' של קה"ל -אין שום בעיה, להיפך! (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ 7/10/2001  21:28 לענבל - מה עניתי לשאלות דומות - דיאנה 7/10/2001  22:55 רגש מול שכל - איש 8/10/2001  00:52 קיצוץ אפים בארץ לא נדמה לי - רותי קרני הורוביץ 8/10/2001  12:15 עוד על קה"ל בארץ לא-נדמה- לי - גילת 8/10/2001  18:16 איש יקר - ליא 8/10/2001  21:43 עוד על החוטם והטוטם - רותי קרני הורוביץ

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש