|
6/1/2005 13:28
|
דובת גריזלי
|
מאת:
|
|
לנועה, על המחקרים ותשובה אישית (בנושא אחר)
|
כותרת:
|
היי,
עכשיו ראיתי מה שכתבת על הולדת האח בגיל שלוש. על פי אילו מחקרים זה הכי בעייתי? נבהלתי כהוגן. אצל סירס כתוב ששלוש-שלוש וחצי זה טוב בדרך כלל! האמת היא שאני כבר בעצמי מפקפקת ביכולתה של הדובה הצעירה להסתגל בקלות לַצפוי. היא בתקופה מאוד לא טובה עכשיו: גם נסיגה כלשהי בהרגלים (מוצץ, פיפי בשינה, התעוררות בלילה), גם התחלה ברורה של בניית אגו מודעת (ה"לא" העקרוני כתגובה כמעט לכל משפט בציווי ובדיקת הגבולות של גיל שלוש). וגם אני בתקופה לא טובה ומאוד מאוד לא סבלנית: עייפה מהקאות, לחוצה מכל מה שצפוי, חרדה לשלום הדוקטורט, כותבת לך בהיגיון שעזרת משפחה בבוא ילד שני חובה ועם זאת יודעת בבירור שלא אזכה בה בעצמי. זאת אולי גם התשובה על השאלה מה שלומי... בשורה אחת טובה בכל האיכס הזה: אילן עובד. בעבודה זמנית אך די טובה - הוא מנהל עבודה בפרויקט מסוים באצטדיון טדי. נראה לי שהוא נהנה ומן הסתם כשהפרויקט ייגמר הוא כבר לא ייתקע בבית כהרגלו מקודם. אנחנו מהרהרים בשם לצאצאית. מצאנו שם (מודרני) המורכב (בכתיב חסר) בדיוק מאותן האותיות שנכתבות בשם הדובונת (ברור מכאן מהו?)... קצת קשה לי "לסגור" על שם שאינו מן המקורות, אבל בשמות הבנות יש מצוקה רצינית. רוב השמות המקראיים של נשים הם "יאכנע", וברשימה הנותרת אחרי הסינון כל הדמויות או מנוולות או מסכנות (אחרת למה שיהיה עליהן סיפור). מה דעתך?
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|