ATTACHMENT או בשמה בעיברית התקשרות- באה מהמילה כמובן קשר.
מחקרים שעוסקים בנושאי התקשרות שואלי בעצם איך מתאפיין הקשר בין האמא לתינוק.
קשר- יכול להיות קשר טוב כמובן וקשר יכול להיות קשר לא טוב.
אבל איך מבחינים ביניהם?
כולנו יודעים כמה הילד שלנו, התינוק שלנו תלוי בנו. הוא תלוי בנו לצרכים הפיזיים שלו - שניתן לו אוכל, נחמם אותו וכו' כדי שלא ימות. אבל מעבר להזנה הפיזית, קיימת הזנה נוספת שהיא ריגשית.
או בקיצור חום אהבה.
תאוריית ההתקשרות גורסת שאם התינוק יקבל את תשומת הלב שהוא צריך, שמישהו ישמע אותו, יענה לצרכיו הריגשיים, ילטף אותו, יהיה איתו כשרע לו, יכיל אותו וכד', אם מישהו יהיה ריגשית עם התינוק הזה ולא רק פיזית, אז התינוק הזה יהיה מסוגל לפתח תחושה של ביטחון בתוכו, שיש לו על מי לסמוך בעולם הזה.
אני לא צריכה לספר לכן שהעולם שלנו הוא חרא של מקום, אבל הימצאותן של דמויות חיוביות בעולמיינו מאפשרות לנו להרגיש שיש לנו על מי לסמוך בעת צרה, ולכן אנחנו יכולים לעשות כל מיני דברים, להתסתכן אפילו, ויהיה מי שיתמוך. אצל מובגר לדוגמא: אני יוכלה ללכת לראיון עבודה מפוחדת (זה סיכון/תעוזה) ויהיה מי שיעזור לי להתגבר על הפחד (בעלי למשל) ויהיה גם מי שיחבק אותי אם לא אצליח, ומי שימח איתי אם כן. זה סוג של תמיכה חיצונית שמקבל התינוק מאימו לצורך העיניין. ולכן אצל תינוק לדוגמא: ילד שמרגיש שיש לו על מי לסמוך- לא יהסס למשל ללכת לחדר שלו לבד לשחק (סיכון) , בעוד אימו נמצאת בסלון, כי הוא יודע שאם תהייה לו בעיה היא תבוא ותרגיעה אותו.
סוג הלמידה הזה, מתחיל מגיל אפס. הלמידה שיש לי על מי לסמוך בעולם- משמעותית וקריטית כדי להפנים את תחושת הביטחון הזו פנימה, כדי שאני התינוקת, בבוא היום אוכל לסמוך על אני המבוגרת, כי תהייה לי תחושת ביטחון מבוססת בתוך עצמי. התחושה וההבנה שיש על מי לסמוך שם בחוץ (על אמא) מאפשרת לנו ללמוד שאפשר למצוא עוד אנשים לסמוך עליהם (למשל בן זוג, חבר, מורה, מנהל...)
ולכן אנשים שיש להם תחושת ביטחון מופנמת כי האימהות שלהן היו שם בשבילם, מסוגלים יותר בקלות להיות בקשר עם אנשים אחרים- כי הריי אמון- זו אבן היסוד לכל מערכת יחסים.
אני מקווה שעד כאן ברור, ובוא נמשיך.
חוקרת בשם אינסוורת- המציאה דרך מחקרית (גאונית לדעתי) כדי לבדוק את הקשר בין האמא לילד, וכדי לבדוק האם יש את תחושת הביטחון הפנימית אצל התינוק.
היא המציאה את "סיטואציית הזר".
זהו "מבחן" אשר נערך לתינוק ולאימו בגיל שנה.
התינוק ואימו מוכנסים לחדר עם צעצועים כדי לשחק. פתאום נכנס לחדר גם מישהו שהתינוק לא מכיר- איש/ה זר/ה. בהמשך, חומקת האם החוצה מהחדר ומשאירה את התינוק בן השנה עם אותו מישהו זר, שהתינוק לא ראה מעולם קודם.
וכאן בוחנים את התנהגות התינוק.
אינסוורת, והרבה אחריה דיווחה על 3 ממצאים עיקריים-
1. תינוקת שמתחילים לבכות בפחד כשהאימא נעלמה, אבל מייד נרגעים כשהיא לוקחת אותם על הידיים- זו סווגה כהתקשרות הבטוחה. משום שהילד סומך על אימו, ולכן נלחץ כשהיא איננה, טוכשהיא חוזרת שוב נרגע- יש על מי לסמוך!
2. תינוקות שמתחילים לבכות כשאמא נעלמה אבל לא נרגעים גם כשהיא חוזרת או אפילו מגיבים כלפיה בכעס או באלימות, או דוחים את עזרתה כשהיא חוזרת-זו ההתקשרות החרדה-אמביוולנטית. יש לחץ- אבל אין מי שיכול לעזור לי, למדתי לא לסמוך על האמא הזו, והתינוק אף מכה אותה אולי מתוך צורך נואש לקבל ממנה קצת יחס- התינוק נורא רוצה אבל לא מקבל.
3. תינוקות שלא מגיבים בכלל להעלמותה של האם או לחזרתה- זו ההתקשרות החרדה נמנעת. למדתי שאין על מי לסמוך. זו אמא שלא מגיבה אליי בכלל לא משנה מה קורה, ולכן הילד כאילו שוקע בעצמו, ונמנע ממגע עם העולם או אנשים אחרים.
אני מקווה שעכשיו יותר ברור.
ואם נקשר את זה לטיפול בתינוקות שלנו- הריי שעומס של תינוקות על מטפלת אחת, לא מאפשר לה להיות זמינה ריגשית לילדים. הילדים הרבה פעמים מפתחים אפטיה, או כעס שמובילים לבעיות ריגשיות והתנהגותיות, לחוסר ריכוז, ולקושי להתאקלם לתוך מסגרות חדשות. ואף אולי פגיעה ביכולת ללמוד, ולהתפתח גם מבחינה שיכלית ומוטורית. הילד בכל אופן מאוד חרד בתוכו, מופנם מודל של לחץ/חרדה ואין על מי לסמוך לעומת המודל הבטוח.
פגיעה זו היא "אנושה".
הילד לא "מת" פיזית, אבל יש מוות של חלקים ריגשיים פימיים שעברו דיכויי ולא התפתחות מספקת.
אשמח לקבל עוד שאלות אם יש. יונית.
|
תוכן התגובה:
|