חינוך לשיתוף פעולה עם הגוף,את מדברת על חינוך למודעות עצמית,את מדברת על משהו גדול וחשוב שהוא הרבה הרבה מעבר לנושא ההפלה. אני לא חושבת שהפוקוס בהפלה הוא נכון. אם הבנתי את דברייך טוב. בגלל שהנושא מורכב מנשים מכל הסוגים,מכל שכבות הגיל ,מהכל מכל בכל הוא מצריך משנה זהירות בדיון בו. לכעס אין מקום בדיון כזה,במיוחד שהוא כעס על גישות לחיים. ואם כבר גישות,אני מניחה שכאשר תבדקי כל מקרה לגופו,מאלה שכביכול את מתירה לעצמך לכעוס עליהן,תמצאי עולם ומלואו המזין את הגישה המוצגת החוצה ואולי מה שיתעודד בך פתאום הוא רחמים או הבנה עמוקה של חסכים ושוב-הפלה כהקשר לא כמרכז. אין מה לעשות,החיים בנויים מסימנים חיצוניים ופנימיים,אותות וסימנים.זה חומר מסוכן ונפיץ.איך אומרים? דיני נפשות...היי זהירה מאחת שהפילה באופן יזום פעמיים נוכח מצוקות רגשיות קשות,שאת מן הסתם לא היית רואה כי הן נחבאו והוחבאו מעין זר...
|
תוכן התגובה:
|