לא יודעת עד כמה את מכירה את נהלי הפסקת ההריון בארץ ומאיפה "צמחה" הועדה ומדוע החל משב' 24 קיימת ועדת-על.
במידה ואינך יודעת, הסיבה לקיומן היא לא למנוע את הכניסה של נשים במצוקה לקצביות ע"מ להפסיק את הריונן, אלא מסיבות פוליטיות, בדיוק מהסיבה שבת"ז שלך ושלי בסעיפים מסוימים (מצב משפחתי ולאום) הפרטים אינם ראיה לכאורה לנכונותם (מיהו יהודי, בעידן בורג האב, כשהיה שר פנים אי-אז בסוף שנות השמונים).
ומה קורה בועדה את יודעת???
אם את לא יודעת אני יכולה לספר לך שלשתות כוס קפה עם חברה בארומה זה הרבה יותר עדיף. ומילא אם מצבך הוא מובהק, כי אז בדיון הוא קצר ובאמת עניני, אבל, אם התוצאות של הבדיקות הן גבוליות, שאין מספיק נסיון בסיטואציה כזו? ואם זה מתחולל בשב' 24 (והנק' המבדילה היא שוב, היותו של העובר בר-חיים מחוץ לרחם בשב' כ"כ מתקדם)? מי בעצם תרצה בהפסקת הריון בשלב כזה, לדעתך? לדעתי רק אם החוששת לאיכות חיי ילדה העתידי ומוכנה לעבור גהינום בכדי לחסוך ממנו ומבני משפחתה האחרים צער וכאב (שהרי לא ניתן לבצע גרידה בשב' כ"כ מאוחר, אלא השראת לידה).
תראי אני לא בעד הפלות, אלא בעד הזכות לבחור. בעד הזכות של אישה על גופה. בעד היכולת לדעת ללא אמצעים מדעיים שמשהו פגום בהריון ולבקש לסיימו (וכן, מנסיוני, בשני ההריונות שהיו לא תקינים חשתי שמשהו לגמרי משובש, אפילו יכולתי לתת לוחות זמנים בהם ניתן יהיה לאמת את חששותי, בהריון התקין לא העלתי על דעתי לבצע מי שפיר, כי היה לי ברור שהוא תקין).
אינני תופסת עצמי כמי שמקלה ראש בהפסקת הריון ובמחיר שנגבה עליה רגשית גופנית ורוחנית, אני חושבת שלעיתים הבחירה באופציה הזו עדיפה על פני לידה בחטף ליד פחי האשפה של תינוקת שתבכה ללא יד שתלטף וללא מזון עד שתכחיל ותגווע.
אני כן חושבת שחינוך לאחריות על גופנו כוללת גם את ההבנה של צעד כזה, ואולי תגרום לנערות שממתינות לועדה להתיחס למהלך בקצת יותר כובד ראש.
אגב, בצבא, בראשית שנות התשעים התנהל מחקר לגבי חיילות שנכנסו להריון בזמן שירותן הצבאי. הסתבר כי אחוז ניכר מהן (אני לא זוכרת את המס' במדויק) נכנסו שנית להריון לא רצוי (למרות פקודות הצבא המגדירות מימון להפסקת הריוון בודדת ולמרות המידע שהן נחשפו אליו לאחר הפסקת ההריון הנוגע לאמצעי מניעה). באותו מחקר, הסתבר כי הסיבה להשנות היתה הצורך לנסות ולראות אם דבר לא נפגע בזמן הפסקת ההריון.
|
תוכן התגובה:
|
