אני זוכרת דיון כזה פה לפני כשנתיים - שלוש. יזמתי שיחה עם הגננת של בני, שהיה אז בן פחות משלוש, ואמרתי לה שלדעתי הם קטנים מדי לסיפור הזה ושהוא עצוב, ושכך אני זוכרת אותו מילדותי - עצב גדול נורא על התינוק המשייט לבד בתיבה בנהר, ואיך הרגשתי שכל רגע הוא יתהפך או יקרה לו משהו והוא יטבע במים. והשיר הנוגה הזה "ובתיבה משה הקטן, ילד יפה ורך", בכללללל עושה לבכות. עד היום. אז הגננת ניתסה להסביר שהיא מדגישה את הטוב שבסיפור - איך בת פרעה לקחה אותו ודאגה לו, ושהיתה לו מיניקת שדאגה להאכיל אותו. אבל אני התעקשתי שהתחושה הנוקבת ביותר, והזכורה ביותר, היא הנטישה. הלבד ביאור. תינוק חסר ישע שלא יודעים מה יקרה לו. פחד! היא המשיכה להתעקש ולהסביר את הצד שלה. אני, אישית, לחלוטין לא מבינה למה לא חוסכים את זה מילדי הגן. בי"ס זה סיפור אחר. אבל בגן אפשר בהחלט לספר על משה שהגיע למצרים והפך למנהיג העבריים וכו' וכו'. למה זה לא מספיק?? שיהיה חג שמח.
|
תוכן התגובה:
|